בדיקות - יעל רותם

חודשיים לפני ישראמן נגב – אתם מוכנים?

חודשיים לפני ישראמן נגב  – אתם מוכנים?

נראה שכבר אתם ממש לפני הסוף, עוד מעט תעמדו על קו הזינוק בדרך לחצי ישראמן או מקצה מלא, תעשו זאת לבד או בשלשה יחד עם חברים וחברות לאימונים.

התאמנתם על ריצה למרחקים, טיפסתם עליות באופניים, שעות של בריכה וים, יש לכם כבר את כל הציוד , אבל רק בחלק אחד אתם לא ממש בטוחים – תזונה.

יכול להיות שאתם אפילו לא מודעים לכך שאתם לא ממש מוכנים בנושא התזונתי, כי כבר עשיתם כמה תחרויות ומה עוד יש לחדש? מסתבר שלא מעט.

בדיוק כפי שאתם מתכוננים על קצבים בריצה, וואטים באופניים או דופק – כך גם רצוי שתהיה לכם תוכנית עבודה מסודרת לתזונה ביום התחרות ובמהלכה.

משקל ואחוזי שומן

אין ספק שמרכיב חשוב בקלילות שלנו במאמץ תלויה גם במשקל, ואם נדייק – באחוזי השומן שלנו.

ככל שמשקל השומן יהיה נמוך יותר (בטווח הבריאותי כמובן) כך יהיה לנו קל יותר לנוע, במיוחד בריצה ובתוואי עליות באופניים (מי אמר נטפים?…).

אם נרצה לדייק: כל 5 ק"ג שנפחית ממשקל השומן ייתנו שיפור של 12.5 שניות/ק"מ,

והמשמעות של זה היא הפחתה של מעל 2 דקות במרחק 10 ק"מ, 4 דקות בחצי מרתון, 8 דקות במרתון!

ואם אנחנו פשוט מקווים לסיים את התחרות בצורה טובה ולא לשפר זמנים, חשוב לדעת שעודף משקל שומן מעלה את אימפקט הכוחות על הגוף בזמן ריצה ומעלה את הסיכון לפציעות, לכן נשאף לצמצם את אותו עודף (אם קיים).

אז אולי אנחנו חודשיים לפני התחרות וירידה של 5 ק"ג שומן כבר בלתי אפשרית, אבל בהחלט ניתן להשיל עוד 1-2 ק"ג ולהגיע במוכנות טובה יותר הן מבחינת הביצועים והן מבחינת ההרגשה האישית בתחרות.

 

מציאת תוכנית התזונה הטובה ביותר

מה למעשה הכי טוב לצרוך בתחרויות מסוג זה? ג'לים? משקאות איזוטון? כריכים? פירות יבשים? התשובה אינה חד משמעית ודורשת התאמה אישית של כל אחד ואחת לעצמו.

כרגע אתם נמצאים ב"MONEY TIME" וחשוב ביותר שתמצאו את התזונה הנכונה ביותר עבורכם מכמה בחינות:

  • כמות – כמות הפחמימות למרחקים מסוג זה נעה בין 60-90 גר' פחמימות לשעה, שהן 240-360 קלוריות. זה לא מעט, וצריך ללמוד איך הכי נוח לכם לחלק את אותן הקלוריות על פני השעה (כמובן בחלק של האופניים והריצה ולא במהלך השחייה).
  • מרקם וטעמים – האם מתאים לכם ג'ל מסוג אחד או של חברה אחרת?סמיך או נוזלי? טעם לימון או פירות יער? ואולי בכלל משקאות איזוטוניים? או חטיפי אנרגיה מוצקים?

לרוב ההעדפה היא להתחיל עם מוצקים ומעט תוספים נוזליים יותר בשלב האופניים, ובריצה לעבור למשקאות איזוטון וג'לים בשל סבילות מערכת העיכול למוצקים בשלב עדין זה, אבל שוב – לכל אחד מתאים משהו אחר וצריך להתנסות בכל הזדמנות של אימון החלפות ארוך, סימולציות או מחנות אימונים.

  • מערכת עיכול אחת הבעיות השכיחות של ספורטאי מרחקים ארוכים היא בעיות במערכת העיכול בזמן המאמץ (45-85% ליתר דיוק דיווחו על כך במחקרים שונים).

אם אתם נוטים לסבול מאי נוחות במערכת העיכול כדאי שתפעלו כבר בתקופת האימונים ותנסו להפחית או להעלים את התופעות.

איך? הימנעות מסיבים תזונתיים (ירקות, פירות, קטניות, דגנים מלאים ועוד) 24 שעות לפחות לפני אימונים חשובים, לבדוק שאתם אינכם מתייבשים מה שמגביר תופעות אלו, למצוא את סוג התזונה וכמות הפחמימות הנכונה ביותר עבורכם ולהיות בטוחים שאתם יודעים בדיוק מה לעשות.

(עוד על מערכת העיכול במאמץ בקישור כאן)

  • סוג הפחמימות במאמצים ארוכים בהם כמות הפחמימות הנדרשת לשעה גדולה יחסית, עלול להווצר עומס על מערכת העיכול המוגבלת לספיגת 60 גר' גלוקוז בשעה.

מומלץ לשלב סוכרים מסוג פרוקטוז וגלוקוז, ולא להסתמך סוכר הגלוקוז, סוכרוז או מלטודקסטרין בלבד. יחס של 1:2 עם פרוקטוז וגלוקוז מגביר את ספיגת הסוכרים לשעה לעד 90 גר',  עם מינימום הפרעות במערכת העיכול.

שילוב סוכרים כזה נמצא זמין היום בלא מעט משקאות ספורט איכותיים.

  • להכיר את התזונה על המסלול גילוי נאות, אני יועצת התזונה של חברת התוספים HIGH5 שמספקת את התזונה לאורך המסלול בתחרות.

לא משנה איזו תחרות אתם עושים, המלצתי היא תמיד להכיר גם את התזונה במסלול התחרות – במקרה הזה מדובר בhigh5, בתחרויות בחו"ל ייתכן ותתקלו במוצרים אחרים.

התנסות אישית עם משקאות האיזוטון והג'לים שיחולקו בתחרות תקל עליכם בתחרות עצמה תמנע "הפתעות" בזמן התחרות עצמה, ועל כן חיוני שתכירו את התוספים כבר בשלב האימונים.

גם אם אינכם מתכוונים להסתמך על התזונה לאורך המסלול, לעולם אין לדעת מה יקרה בתחרות עצמה ומה יקרה אם תמצאו עצמיכם משלבים מפה ומשם מבלי לעבור הסתגלות במערכת העיכול.

 

על תזונה כבר חשבתם?
על תזונה כבר חשבתם?

תוספי תזונה

לרוב מגיעים אליי ספורטאים לקראת תחרויות מסוג זה מאוד מבולבלים ועמוסים בשאלות על תוספים.

חשוב לומר שאין המלצה גורפת לקחת תוספים כאלו ואחרים לכל ספורטאי, שכן בסופו של דבר רוב התוספים השכיחים לא מוכחים כיעילים באופן חד משמעי.

מה עושים? קודם כל צריך לבחון את התזונה האישית של כל אחד ולראות אם יש חוסרים, לבחון בדיקות דם, או תסמינים שיכולים להעיד על צורך בתוסף כזה או אחר. רק לאחר בחינה כוללת של אלו אפשר לשקול תוספת של רכיב זה או אחר לאימונים ולתזונה, לכן לא כדאי לקחת תוספים כי "שמעתם ש…" או "ראיתם ש…"

Image by Bruno /Germany from Pixabay

לפניכם מספר תוספים פופולאריים:

  • אנטיאוקסידנטים – בפעילות עצימה וממושכת נוצרים רדיקלים חופשיים, אשר עלולים להזיק לרקמות בריאות או לחבל בהתאוששות.

אנטי-אוקסידנטים (כגון ויטמין C, E, גלותטיון, סלניום ועוד) עשויים לסייע לגוף בניטרול אותם רדיקלים חופשיים, אך על אף ההגיון: לא קיימת המלצה לתוספים מסוג זה עבור ספורטאים, כיוון שאין מספיק הוכחות ליעילותם. ספורטאים מצליחים להתגבר על נזקי הרדיקלים ע"י הסתגלות מערכות ההגנה של הגוף למצב הקיים.

הדרך הטובה ביותר לקבלם היא מהמזון: גיוון בפירות ובירקות, אגוזים וזרעים למיניהם, דגנים מלאים.

  • מגנזיום – רמותיו אכן יורדות בזמן פעילות בשל הזעה מוגברת, לכן ספורטאי סבולת מאבדים יותר מהמינרל בהשוואה לאוכלוסיה רגילה.

אף על פי כן, נמצא כי אפילו תוסף של 500 מ"ג ליום לא ישפיע על ביצועים, אלא אם קיים מחסור, ולכן חבל לקחת תוסף ללא צורך ממשי בכך.

בדיוק כמו אנטיאוקסידנטים, גם כאן חשוב לצרוך את המינרל קודם כל מהמזון: אגוזים למיניהם, זרעים, עלים ירוקים, דגנים מלאים, קטניות.

במידה ומתעוררים תסמינים לחסר כגון כיווצי שרירים בלילה או עוויתות בשריר, אפשר לשקול עם איש מקצוע את צריכת התוסף לאחר בחינת נתונים נוספים בתזונה.

  • BCAA מדובר בחומצות אמינו מסועפות, אשר עשויות לספק אנרגיה בזמן מאמצים ממושכים. אין לתוסף יעילות ודאית, על כן גם כאן ההתאמה היא אישית לכל אחד בתקופות של עומס באימונים ואף במהלך התחרות עצמה.
  • מלחים ההנחיה לצריכת כדורי מלח היא כמות של 300-600 מ"ג לשעה, רק בתנאי חום במאמצים שמשכם עולה על 3-4 שעות. קרוב לודאי שבתחרות הישראמן לא ישרה עומס חום (ואפילו ההיפך), על כן נראה כי צריכת המלחים כתוסף מיותרת.

יש לקחת בחשבון שגם במשקאות האיזוטוניים, הג'לים וחטיפי האנרגיה, אותם קרוב לודאי תצרכו, יש נתרן שצריך להיכלל בתחשיב המלחים. גם צריכת מלחים מוגברת יחד עם צריכת נוזלים מועטה עלולה להפריע ולגרום לפגיעה בביצועים ובבריאות הכללית.

 

זמן לאימונים וזמן להתחרות

ניסיתם, טעמתם, יגעתם ומצאתם את התזונה הכי נכונה עבורכם? מצויין.

עכשיו חשוב שתזכרו לא לנסות דברים חדשים ביום התחרות עצמה כמובן, ואפילו בשבוע שלפני.

זה לא הזמן לנסות סוגי תזונה חדשים ליומיום, להוריד רכיב תזונה כזה או אחר, להתחיל לקחת תוספים חדשים, או לעבור לתזונה פליאוליטית/ טבעונית/ ללא גלוטן.

היצמדו למוכר ולידוע עבורכם וכמו שאומר רפי גינת  "אל תתפתו לעסקאות בשטח" (:

 

בהצלחה לכולם,

יעל רותם דיאטנית קלינית וספורט

שינה טובה ותזונה

שינה טובה ותזונה

כתבה בהשתתפותי שפורסמה במוסף "זמנים בריאים" של ידיעות אחרונות בתאריך 15/06/14.

שינה ותזונה שינה ותזונה טובהזמנים בריאים 15/06/14

ואם אתם מתקשים לקרוא…הנה החלק שלי במלואו:

כיום כבר אין ויכוח כי גם למחסור בשעות שינה יש קשר להשמנה ולתחלואה כגון יתר לחץ דם, השמנה, סוגי סרטן שונים, מחלות לב, וכמובן גם השפעה קוגנטיבית ונפשית.

אם אתם לפעמים מרגישים שאתם "חייבים לאכול כדי להישאר ערים" זה לא סתם:

ידוע ממחקרים כי למחסור בשעות שינה השפעות הורמונאליות של ממש על ויסות תחושת הרעב והשובע. במחקר שבחן את ויסות הרעב והשובע לאחר יומיים של שינה בת 4 שעות לעומת שינה בת 8 שעות נמצא כי המחסור בשעות שינה הוביל לירידה של 18% ברמות הורמון הלפטין המשרה שובע, ומנגד לעלייה של 28% ברמות ההורמון גרלין , האחראי על תחושת הרעב. השינוי ההורמונאלי הזה כמובן מביא לתחושת רעב מוגברת בקרב "מחוסרי השינה", וייתכן שגם לאכילת יתר בסופו של דבר.

ומה קורה אם חווים קשיים בשינה? האם התזונה יכולה לסייע לשינה טובה יותר?

נראה כי תזונה נכונה בהחלט יכולה להשפיע על הפחתת נדודי שינה ולשפר את מחזור השינה שלנו, אולם עדיין קיימים סימני שאלה לגבי אילו רכיבי תזונה בדיוק יעודד שינה ארוכה ומתוקה ואילו יפריעו לה.

יחד עם זאת, הנה מספר טיפים שעשויים לסייע לכם בהפחתת נדודי שינה או פשוט להפוך את השינה שלכם לאיכותית יותר:

  • הימנעו מארוחה גדולה לפני השינה  – אמנם זה נשמע ברור כשמש, אך אנו נוטים "לחטוא" בנושא.

בזמן השינה מערכות הגוף ביניהן מערכת העיכול, אינן פועלות בתפקוד יעיל כפי שפועלות בזמן ערות. ארוחה בכמות גדולה מידי ועם מזונות הדורשים עיכול ממושך (בשר, מנת ירקות או פירות גדושה, קטניות) עלולה להביא לעומס מיותר על העיכול ולגרום לאי נוחות בזמן השינה.

ארוחה שכזו כדאי לאכול כ-3 שעות לפני השינה ולא פחות מכך בדרך כלל.

  • מצד שני, אל תלכו לישון רעבים – אם החלטתם שאתם מנסים לרדת במשקל, אל תתפתו להפסקת הארוחות בשעה 17:00 או 18:00 אם אתם נוהגים לישון רק בשעה מאוחרת יותר. גם רעב עלול להפריע לשינה תקינה ולגרום לעתים אף ליקיצה באמצע הלילה לצורך אכילה.

הקפידו על ארוחה קטנה בת 100-200 קלוריות כשעה עד שעתיים כגון יוגורט 1.5%, מנת פרי, פרוסת לחם מלא עם ממרח וכד'.

  • קפאין – נסו להימנע מצריכת קפאין הנמצא במשקאות קפה, תה, קולה ושוקולד מספר שעות לפני השינה. קפאין מעורר את מערכת העצבים המרכזית ועל כן יכול להפריע לתהליך ההירדמות. אם אתם מאוד רגישים לקפאין הרחיקו מכם את הקפאין אפילו 8 שעות לפני השינה, אבל בכל אופן מומלץ לערוך נסיון אישי ולבדוק את השפעתו האישית של הקפאין עליכם.
  • אלכוהול – שותים קצת כדי להירדם? ייתכן ואלכוהול מסייע לכם להירגע קצת לפני השינה, אך לעתים בחלוף ההשפעה המרגיעה אתם עלולים להתעורר באמצע הלילה. זה לא אומר לוותר על האלכוהול לחלוטין, אך חשובלהיות עירניים לנושא ולבחון אותו בנושע אליכם.
  • שתייה – במידה ואתם נוהגים להתעורר פעמים רבות בלילה לשירותים, שתו את המשקה האחרון שלכם כ-90 דקות לפני השינה ולא יותר. זהו הזמן פחות או יותר שייקח לאותה כוס להוביל אתכם לשירותים, ועדיף שזה יתרחש כמובן לפני השינה ולא במהלכה.
  • מזונות מעוררי הפרשת סרוטונין – סרוטונין הוא נוירוטרנסמיטר חשוב ביותר המשרה רוגע ותחושה ישנונית, ומיוצר מחומצת אמינו ששמה טריפטופן הנמצאת בחלבון מן הצומח ומן החי.

 

Photo by Andrea Piacquadio from Pexels

הדרך להשגת השפעה מקסימאלית היא על ידי שילוב של טריפטופן עם פחמימות. מדוע?

על מנת לגרום לטריפטופן לפעול עליה להצליח לעבור את "מחסום דם המח" (blood brain barrier), וזה לא כזה פשוט כיוון שכל חומצות האמינו "מתחרות" על הכניסה דרך המעבר הזה.

עם תוספת הפחמימות לחלבון, משתחרר הורמון האינסולין אשר "לוכד" את חומצות האמינו המתחרות לתוך השרירים ומשאיר את הטריפטופן לבדה ומוכנה ליצירת הסרוטונין המיוחל.

מכאן שכדאי לאכול ארוחה קטנה לפני השינה שתכיל חלבון ופחמימה כגון יוגורט עם או בלי גרנולה, חלב סויה עם שיבולת שועל, פרוסת לחם מלא עם מעט גבינה או עם ממרח קטניות לטבעונים שביניכם ועוד.

  • מלטונין – מלטונין נמצא בהחלט בפוקוס בשנים האחרונים כיוון שמדובר בהורמון אשר אחראי על השעון הביולוגי של כל אחד ואחת מאיתנו, זה שמאותת לנו מתי הגיע זמן לישון ומתי הגיעה העת להתעורר.

ככל שאנו מתבגרים, אנו מייצרים פחות מלטונין ועל כן ישנה עלייה בשכיחות הפרעות השינה בגילאים המבוגרים.

בישראל לא קיימת אפשרות לרכוש תוסף מלטונין ללא מרשם רופא (בארה"ב לדוגמא, הדבר אפשרי), אך ניתן לנסות ולהשתמש בתוספים טבעיים כגון שורש הולריאן.

בכל מקרה, לא מומלץ ליטול שום תוסף ללא התייעצות עם רופא כיוון שעלולות להיות אינטראקציות בין תוספי תזונה ותרופות או מצבי חולי אחרים.

 

אחוזי שומן או משקל?

אחוזי שומן או משקל?

אתם עולים על המשקל, אחרי שהתאמנתם תקופה כל כך טוב, אכלתם נכון ומאוזן ו..הופ! המשקל עלה או לא השתנה…

אם נתקלתם בזה, כנראה שכדאי לכם לנסות ולמדוד גם את אחוזי השומן שלכם כדי להגיע לתמונה השלימה והאמיתית.

 

מה זו מדידת אחוזי שומן? למי כדאי להשתמש זה?

על כך בכתבה שלי שפורסמה באתר foodsdictionary:

http://www.foodsdictionary.co.il/articles/704

מדדתם אחוזי שומן לאחרונה?
מדדתם אחוזי שומן לאחרונה?

טבעונות וצמחונות לספורטאים

טבעונות וצמחונות לספורטאים

פעם, כשהיינו שומעים על מישהו שהוא טבעוני, קרוב לוודאי שחשבנו שמדובר באדם שגר לו אי שם בהרים ואוכל בעיקר עשבים.

היום, ברור לכולנו שמדובר בתופעה שכיחה הרבה יותר, ולא מעט עוברים לתזונה צמחונית או טבעונית.

ומה קורה אם מתאמנים ורוצים לשלב אורח חיים טבעוני? זה בהחלט אפשרי, אם שמים דגש על מספר דברים בתזונה היומיומית, ומתכננים היטב את התפריט.

איך עושים את זה?

כנסו לקישור לכתבה שלי:

http://bikepanel.com/p/11208

דיאטנית מלווה של רוכב ישראל 2013

דיאטנית מלווה של רוכב ישראל 2013

אני שמחה לבשר כי השנה אני הדיאטנית המלווה של מסע רוכב ישראל 2013.

במה מדובר? רוכב ישראל הינו מסע אופניים לאורך שלושה ימים ולאורך מדינת ישראל ממטולה עד אילת. מאתגר, כיפי ושמשאיר טעם של עוד לשנה שאחרי.

הייתם חושבים לצאת למסע כזה בלי אימונים מקדימים? כנראה שהתשובה היא חד משמעית לא.

בדיוק מאותה הסיבה, חשובה גם ההכנה התזונתית למסע שכזה:

  • להכיר את הגוף בזמן מאמץ – מה עדיף לאכול: תמרים? אולי חטיפי אנרגיה? ואולי בכלל ג'לים?
  • לדעת מהי תזונה מתאימה לפני, ובזמן הרכיבה.
  • לתת דגשים לגבי שתייה – מים? האם יש צורך במשקאות ספורט? אולי שניהם?
  • להכיר בחשיבות ההתאוששות בין יום רכיבה אחד למשנהו, ולדעת איך להיערך בהתאם.
  • להפסיק לתהות: צריך אבקת חלבון או שאפשר לאכול אוכל "רגיל"?
  • לדעת כיצד להתמודד עם תנאי חום, שייתכן ויהיו.
  • להגיע עם אחוזי שומן מתאימים, שיקלו על חווית הרכיבה (ובעיקר העליות).
  • לעשות סופסוף בדיקות דם, לקחת (אם בכלל) תוספי תזונה שבאמת צריך, ולא "כי שמעתי שזה טוב".

אני מזמינה אתכם להכיר את עולם תזונת הספורט, להתחיל בתהליך כבר מהיום ולא לחכות לרגע האחרון:

כי שינוי הוא תהליך, ולא קורה ביום אחד.

לפרטים – 052-5507990, או במייל [email protected]

בהצלחה!

יעל רותם – דיאטנית קלינית וספורט

מתאמנים ולא רואים תוצאות? על טעויות ותהיות בתזונת ספורט

כיום אי אפשר לומר את המילה "תזונה" מבלי לשזור בה את המילה "ספורט", ולהיפך.

רבים מתחילים בפעילות ספורטיבית על מנת לשמור או להוריד קצת במשקל, ולעתים נשאבים אל עולם הספורט התובעני עם אימונים אינטנסיביים יחד עם עבודה, משפחה ונסיון לשלב בין הכל יחד.

לא מעט מהפניות אליי מגיעות מגברים ונשים שהחליטו לצמצם בקלוריות ולצאת להליכות לצורך ירידה במשקל, המשיכו לריצות, ולפתע מצאו עצמם מתכוננים למרתון, לטריאתלון או לתחרות איש ברזל.

כאן כבר תפקיד התזונה משתנה מעט, וצריך לעשות גם את השינוי המחשבתי (שלא תמיד פשוט לעשות). ללא הכנסת אנרגיה מתאימה, ותשומת לב לשאר הרכיבים התזונתיים החשובים (פחמימות, חלבונים, ויטמינים, מינרלים, נוזלים) – אנו עלולים לפגוע בבריאותינו, לגרום לפציעות ספורט וכמובן לפגוע בהתקדמות הספורטיבית שלנו.

כמה אבני דרך להם צריך לשים לב כאשר נכנסים למסגרת אימונים אינטנסיבית:

משקל

גם לפי שהתאמנתם, ובמיוחד כעת אין טעם לעלות על המשקל בכל יום. בכלל, שיטת המדידה הנכונה יותר לספורטאים היא ע"י מדידת אחוזי שומן.

משקל יכול להשתנות בקלות מיום ליום, משעה לשעה, בהתאם לאימון שעשינו ולנוזלים שאיבדנו או צברנו. מדידות רבות מידי עלולות להטעות אותנו ולא פעם, גם לגרום לתסכולים מיותרים.

מדידת אחוזי שומן הינה מדידה מדוייקת ונכונה יותר עבור העוסקים בספורט, כיוון שגם אם עליתם במשקל ייתכן וירדתם באחוזי השומן. המדידה מאפשרת לבדוק עם העלייה היא עלייה בשומן או במסה הרזה (שרירים הנוזלים).

(לחצו כאן לקריאה נוספת: "אחוזי שומן או משקל – מה חשוב יותר?")

פיזור הארוחות במהלך היום

אתחיל ואומר, שלפיזור הארוחות (הקלוריות) לאורך היום אין משמעות מבחינת ירידה במשקל אלא הסך הקלורי היומי הוא שחשוב. מה בנושג לאימונים? כאן המקום לומר שגם אם תקפידו ממש בקנאות על ארוחה קטנה לפני האימון, היא לא תסייע לכם ככל הנראה אם כל היום שלכם אינו מאוזן מבחינת ארוחות. לדוגמא, אם האימון אחה"צ והארוחה האחרונה שלכם היא בשעה 12:00, ייתכן שתרגישו באימון פחות טוב (תלוי מאוד בסוג האימון, נסיון המתאמנ/ת ועוד).

מאזן קלוריות

בהמשך לנקודה הקודמת, במידה ואתם מרגישים "תקועים" בהתקדמות באימון או בנושא המשקל, חשוב לבדוק עם איש מקצוע את מאזן הקלוריות בהתאם לתוכנית האימונים. מאזן קלוריות הוא המאזן שבין ההכנסה הקלוריות להוצאה של כל אחד: מאזן מאופס יוביל לשמירה על משקל, מאזן חיובי יביא לעלייה, ומאזן שלילי ומבוקר יביא לירידה בשומן.

חשוב לוודא כי נמצאים במאזן קלורי מאופס, או לכל היותר שלילי אך מבוקר במידה ורוצים להפחית באחוזי השומן.

לעתים עם מאבקנו לירידה במשקל אנו עלולים ליצור מאזן קלורי שלילי מידי, אשר יפגע לנו באימונים, בהתאוששות, ובסופו של דבר גם בירידה במשקל.

פחמימות

על אף המוניטין הרע של הפחמימות, הן הבסיס לתזונה בכלל ולתזונת ספורט בפרט. צריכת פחמימות שאינה מספקת, בעיתוי לא נכון או כאשר סוג הפחמימה אינו מתאים עלולה לפגוע בהתאוששות בין האימונים, לגרום לעייפות ואף לסכן בפציעות ספורט.

על אף חשיבותן, הפחמימות נאגרות בכמות מוגבלת בשריר ובכבד בצורת גליקוגן: רק 400-500 גר' גליקוגן, דהיינו כ-1800 קלוריות.כמות זו אינה מספיקה לפעילות סבולת בעצימות מתונה-גבוהה הנמשכת בין שעה וחצי ל-3 שעות.

בשל מאגרי הגליקוגן המוגבלים, חשוב להגיע אל האימונים עם מאגרים כמה שיותר מלאים, ולדאוג לתיסוף פחמימות מתאים במהלך פעילויות הארוכות (מעל שעה וחצי) ובסיומן.

תלוי בתדירות ועצימות האימונים, אך על הקלוריות מקבוצת הפחמימות להוות 50-60% מסך הקלוריות היומיות, ואף 70% בתקופות של העמסת פחמימות.

הפחמימות המומלצות לשמירה על אורח חיים בריא, תחושת השובע ואיזון רמות הדם הן פחמימות מורכבות (לחם מלא, דגני בוקר מלאים, אורז ודגנים אחרים מלאים).

לעומת זאת, בסמוך לפעילות הגופנית, במהלכה (בתדירות נכונה) ובסיומה מומלץ לצרוך פחמימות פשוטות אשר ישמרו על רמות גלוקוז מאוזנות ויעוררו בנייה מחודשת של גליקוגן לקראת האימון הבא.

(עוד על תזמון אכילה ופחמימות).

חלבונים

חלבונים מהווים חלק מאבני הבניין של השרירים, הגידים, ועוד. כמו כן יש להם תפקיד חשוב בייצור הורמונים, אנזימים חשובים, ובתפקוד מערכת החיסון.

תפקידם החשוב של החלבונים מתבטא בעיקר בשיקום הנזקים המיקרוסקופיים ברקמת השריר לאחר אימון, ובבניית רקמות חדשות.

חשוב לומר כי קיימת סביב החלבונים תהילה גדולה, ואיתה גם שלל תוספי תזונה (אבקות חלבון, GAINER ועוד), אך לא תמיד יש בכלל צורך לפנות לתיסוף מהסוג הזה.

אדם אשר צורך כמות חלבון מספקת לאורך כל היום, ממקורות חלבון איכותיים, וכן דואג לצריכת חלבון עם פחמימה בסיום כל אימון – מכוסה מבחינת צריכת החלבון היומית.

מבחינת התאוששות ושיקום השריר אין שום יתרון מחקרי לצריכה של אבקות חלבון על פני אוכל של ממש.

חשוב כאמור לדאוג לצריכת חלבון איכותי (בדרך כלל מהחי) בתפריט היומי, שכן הוא המכיל את רוב חומצות האמינו החיוניות (ביצים, עוף, בשר, הודו, דגים, חלב ומוצריו).

צריכת החלבון המומלצת עבור אוכלוסיה ממוצעת היא 0.8-1 גר'/ק"ג ליום, בעוד ככל שעולים בתדירות ועצימות האימונים עולה גם צריכת החלבון המומלצת ל1-1.5 גר/ק"ג ליום, ואף ל-2 גר'/ק"ג ליום.

תוספי תזונה

נתחיל מכלל חשוב: לא כולם צריכם תוספי תזונה!

ויטמינים ומינרלים הם בעלי תפקיד חשוב בתהליכים רבים בגוף האדם, בייצור הורמונים, בתפקודן התקין של מערכות הגוף ועוד.

כאשר עוסקים בפעילות גופנית עצימה, קיימת בהחלט נטייה לחסרים תזונתיים כגון ברזל, סידן, מגנזיום, B12 ומינרלים וויטמינים אחרים. חסרים תזונתיים אלו עלולים לפגוע בהתאוששות הגוף מאימון אחד לשני, לגרום לתשישות בלתי מוסברת, לפציעות ספורט, למחלות חוזרות ונשנות, ולבעיות רפואיות נוספות (כגון אנמיה).

בדיקות דם הן  נושא בעייתי קצת ליישום, אבל חובה על כלל האוכלוסיה, ובעיקר על העוסקים בספורט, להיות אחראים ולבצע בדיקות דם כל חצי שנה.

הדרך הטובה והבטוחה ביותר לדעת אם יש לכם צורך בתוסף זה או אחר היא כאמור ע"י ביצוע בדיקות דם והתייעצות עם איש מקצוע ,ולא מהמלצות של חבר זה או אחר.

תוסף תזונתי יידרש רק במידה ורואים חסר בבדיקות הדם, או כאשר איש מקצוע סבור שאינכם יכולים להגיע להמלצות המקובלות על ידי תזונה בלבד.

כאשר התזונה מאוזנת ומכילה את כל אבות המזון יחד עם ירקות, פירות, תשומת לב לסידן, ברזל ומיקרונטריאנטים אחרים – אין צורך בדרך כלל בתוסף.

Image by Bruno /Germany from Pixabay

נוזלים

אמנם נראה נושא מובן מאילו, אך בפרקטיקה ניתן לראות כי זהו אחד מהתחומים בהם אנשים יותר מתקשים.

כל התהליכים בגוף דורשים שימוש במים, על אחת כמה וכמה בזמן פעילות גופנית.

הסיבה לאיבוד הנוזלים היא עליית טמפרטורת הגוף, ונסיונו של הגוף לקרר עצמו ע"י ייצור של זיעה.

גופינו מאבד לאורך כל היום נוזלים, אולם אם אין מדובר בעומס חום קיצוני ואנו שותים מספיק, נצליח להתגבר על כך.

אפילו אם איבדתם "רק" 2-4% נוזלים ממשקל גופכם באימון, איבוד זה כבר מסוכן ויפגע בביצועיכם ובהתאוששות לקראת האימון הבא.

ככלל, יש להגיע לצריכה של כ2-3 ליטר מים ליום, ללא קשר לפעילות הגופנית.

אין הכוונה לשתייה של 2 ליטר לפני האימון כי שכחתם לשתות לאורך כל היום, אלא פיזור הנוזלים לאורך כל היום.

בנוסף, חשוב לדאוג לשתיית מים גם בסמוך לאימון עצמו, במטרה להסיר ספק של התייבשות:

2-4 שעות לפני האימון יש לשתות 2-3 כוסות מים, ובסמוך לאימון (כרבע שעה לפני) מומלץ לשתות 1-2 כוסות מים נוספות.

כמובן שגם במהלך האימון עצמו חשוב לשתות על מנת להחזיר את הנוזלים שאנו מאבדים, 200-300 מ"ל מים בכל 20 דקות.

תרגלו שתייה בזמן האימונים, ואל תחכו לתחושת הצמא ביומיום או באימון עצמו – תחושת צמא מאותתת כי בוודאי כבר התייבשתם.

גם בסיום האימון חשובה השתייה לצורך התאוששות והחזרת הנוזלים לגוף. תוכלו להישקל לפני האימון ולאחריו, ולהחזיר פי 1.5 מהנוזלים שאיבדתם: ירדתם 1 ק"ג? שתו 1.5 ליטר מים לאחר האימון.

מנוחה

כחלק מהתפתחות ענף הטריאתלון, הריצה, הרכיבה ועוד ענפי ספורט בארץ, אנו עדים לאנשי ונשות קריירה אשר צריכים לתמרן בין האימונים, לעבודה ולמשפחה.

אין ספק שתמרון זה עלול לגזול גם משעות המנוחה, אולם זהו חלק חשוב ביותר בכל תוכנית אימונים ואף לירידה במשקל.

בזמן המנוחה הגוף מסוגל לשקם את נזקי האימון הקודם, לחדש מאגרים ולהתכונן לאימון הבא.

אצל ילדים ספורטאים חשיבות המנוחה גדולה על אחת כמה וכמה, שכן בזמן שנת הלילה מופרש הורמון הגדילה (Growth Hormon).

שנת לילה מומלצת לילדים היא 8-9 שעות רצופות בלילה, ולמבוגרים 6-7 שעות.

מחסור בשעות שינה, לחץ תמידי ועומס נפשי יחד עם תוכנית אימונים אינטנסיביים עלולים להוביל לפציעות ספורט, עייפות כרונית ופגיעה בתהליך הצמיחה בקרב ילדים.

מומלץ כי כל אחד ואחת המעוניין לשפר את ביצועיו, ולהיכנס לעולם התובעני יותר של הספורט, יבדוק עצמו גם בנושא התזונתי.

 אל תשכחו "להקשיב לגוף", ואף להתייעץ עם איש מקצוע במידה ונראה לכם כי אינכם מתקדמים באימונים כצפוי, אם אתם חשים עייפות מתמשכת, חווים מחלות חוזרות ונשנות או פציעות ספורט חוזרות.

הפסקתם לעשן? חכו עם הדיאטה

הפסקתם לעשן? חכו עם הדיאטה

יחד עם העלייה במודעות לאורח חיים בריא  בשנים האחרונות, לא מעט מעשנים ומעשנות מאמינים שהגיע זמנם להיגמל מהרגל זה.

חשש גדול המלווה את תהליך הגמילה מעישון,  או עצם המחשבה על כך, הוא עלייה במשקל.

אין זה סוד כי פעמים רבות קיימת עלייה במשקל לאחר הפסקת עישון, ומנסיוני בפרקטיקה העלייה מתרחשת מכמה סיבות אפשריות:

* האכילה מהווה תחליף להתעסקות האוראלית עם הסיגריות.

* לעתים מסתפקים בסיגריות (וקפה) במקום ארוחה, וכשזה לא נמצא – פתאום מתעורר הרעב.

* "כי ככה זה" – כאשר מראש אנו יודעים שנעלה במשקל עם הפסקת העישון, ייתכן שנרשה לעצמינו גם לעשות זאת, ואפילו עם פחות ייסורי מצפון.

צוות חוקרים מבריטניה וצרפת ניתחו ממצאים מ-62 מחקרים והגיעו למסקנה: העלייה במשקל כשנה לאחר הפסקת העישון היא 4.7 ק"ג בממוצע!

אין ספק כי אין זה מעט, אך עצתי למי שמעוניין להפסיק לעשן היא כזו:

אל תילחמו ונסו כרגע לרדת במשקל. שמירה על המשקל בזמן גמילה מעישון היא הישג מדהים לכשעצמו, ובהחלט אפשרי, אם רק נהיה מכווני מטרה לכך.

* ארגנו לכם את היום עם ארוחות מסודרות וקטנות לעתים תכופות, אפילו כל שעתיים.

* "עצבו" את הסביבה שלכם עם מזונות דלי קלוריות, שימלאו את הצורך ה"נשנושי "שמתעורר לעתים עם הפסקת העישון: ירקות חתוכים, מיני פריכיות, ארטיקים דלי קלוריות, פופקורן.

* הקפידו על שתיית מים מרובה לאורך היום.

* נסו להחליף את ההתמכרות לסיגריות בהתמכרות בריאה יותר – מה דעתכם על פעילות גופנית?

* אל תגידו לעצמיכם מראש שבין כה וכה תעלו במשקל עם הפסקת העישון, על מנת לא לתת לכם לגיטמיציה לעשות זאת.

קישור לכתבה מYNET אודות המחקר:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4253445,00.html

בהצלחה!

קפאין, קפה, שוקולד מריר ומחלות לב

אם אתם נמנים על האנשים ש"לא יכולים לפתוח את העיניים" בלי קפה על הבוקר, כנראה שאתם בכתבה הנכונה.

לא פעם שואלים אותי – כמה כוסות קפה מותר לשתות ביום? האם שוקולד מריר באמת טוב ללב?

ממש לא מזמן, פורסם מסמך עמדה עם המלצות תזונתיות מקיפות למניעת מחלות קרדיווסקולאריות ע"י האיגוד הקרדיולוגי בישראל ועמותת עתיד (עמותת הדיאטנים והתזונאים בישראל).

כחלק מההמלצות שם, מדבר המסמך גם על סוגיית הקפה והקפאין, והאם יש אמת במה ששומעים על השפעותיהם המטיבות או השליליות על בריאות הלב.

ראשית כל, מהו בכלל הקפאין?

קפאין הינו חומר אלקלואיד, והוא מצוי במגוון של משקאות ומזונות כגון: קפה, תה, שוקולד, משקאות אנרגיה ואפילו קולה.

חשוב לציין כי כמות הקפאין במוצרי המזון השונים משתנה, ותלויה בסוג הפולים, תהליך ההפקה ובגורמים נוספים.

לקפאין שימושים שונים, גם בתחום הספורט, שם מייחסים לקפאין 2 תפקידים עיקריים:
1. פעילות מעוררת על מערכת העצבים המרכזית – ע"י עיכוב פעילות חומר הקרוי אדנוזין, אשר משרה בדרך כלל רוגע ומפחית עירנות.
2. יכולת ניוד חומצות השומן וניצולן להפקת אנרגיה (וכך לחסוך במאגרי הפחמימות, הגליקוגן).
האפקט המסייע של קפאין קשור יותר לפעילות שלו במערכת העצבים המרכזית ופחות לנושא חמצון השומן.
בשנת 2004 הסיר WADA את הקפאין מרשימת החומרים האסורים לשימוש, אולם ארגון NCAA עדיין מחשיב את הקפאין כחומר אסור לשימוש, במידה וקיימת כמות קפאין של מעל 15 מיקרוגרם/מ"ל בבדיקת שתן.

קפאין ובריאות הלב

גם בתחום הבריאות בכלל וכלי הדם בפרט קפאין שנוי במחלוקת, ועל כן ניתן למצוא המלצות סותרות לגבי שתיית קפה באוכלוסייה הבריאה או חולים במחלות לב.

במשך שנים נשענו על מספר מחקרים פרוספקטיביים, אשר טענו כי צריכת משקאות קפה באופן קבוע קשורה גם בעליית הסיכון לתמותה ממחלות לב.

כמו תמיד בתזונה הקלינית וברפואה המתפתחת, בשנים האחרונות מצאו עובדות אשר סותרות מעט טענה זו.

המחקרים האחרונים דווקא מדווחים על הפחתה בסימנים הדלקתיים בקרב שותי קפה, ומכאן גם הפחתת הסיכון למחלות לב כליליות.

עוד מחקר שפורסם ממש לאחרונה, ובוצע ע"י חוקרים מישראל, מצא כי נטילת קפאין בקפסולה במינון של 200 מ"ג שיפרה באופן משמעותי את התפקוד בכלי הדם, והפחיתה את סממני הדלקת בחולים עם מחלת לב כלילית.

מה לעשות, ומחקרים בתזונה הם תמיד מורכבים ובעייתיים כיוון שקשה לבודד רכיב מזון יחיד, וייתכן שיש לכך קשר לדיעות הסותרות בנוגע לקפאין:

פולי הקפה אינם מכילים אך ורק קפאין, אלא גם גורמי תזונה חיוניים אחרים (תרכובות פנוליות), אשר להם יכולת נוגדת חמצון.

סטרס חמצוני נוטה להזיק לכלי הדם, וייתכן שהתרכובות נוגדות החמצון אשר מצויות בקפה הן אלו האחראיות על ההשפעות החיוביות בכלי הדם.

לצערי עדיין לא בטוח מהו הגורם החיובי בהשפעתו במשקה הקפה – הקפאין עצמו או מרכיבים אחרים בפולי הקפה, ועל כן קיים הבלבול.

כמה קפאין מומלץ ביום?

אם נתקלתם בחייכם ביום בו שתיתם יותר מידי קפה (מה זה "יותר מידי", מיד נדע), וודאי נתקלתם גם בתופעות הלוואי לצריכה מוגזמת של קפה.

עפ"י הגדרות של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי, קיימות תופעות לוואי בצריכה של למעלה מ-1 גר' קפאין ליום: קצב לב מואץ, מחשבות טורדניות, הפרעות בריכוז ועוד.

על מנת להתרחק כמה שאפשר מתופעות לוואי אלו, המופיעות אפילו בצריכה של 600-700 מ"ג ליום, ממליצים ארגוני הבריאות בעולם (כולל ישראל) להגביל את צריכת הקפאין היומית ל-300 מ"ג ליום.

קפאין במזונות השונים:

מוצר כמות קפאין (מ"ג)
כוס נס קפה (200 מ"ל) 75
אספרסו/פילטר 200 מ"ל 100-180
קפה נטול 4
כוס תה 15-110
שוקו מאבקה 1.1-8.2
250 מ"ל משקה אנרגיה 28-87
משקה מסוג קולה (פחית) 10-70
50 גר' שוקולד 6-40

כאמור, ניתן לומר כי אין עדיין דיעה חד משמעית לגבי ההשפעה החיובית או השלילית של הקפאין על מחלות לב כליליות, אך חשוב להתייחס להמלצות של ארגוני הבריאות כמקדם בטחון.

ואלו הן ההמלצות הוועדה בנוגע לקפאין:

על מנת לא להגביר את הסיכון לתחלואה ולתמותה קרדיוואסקולאית, ו/או תופעות לוואי בריאותיות מומלץ לצרוך קפאין בכמויות הבאות:

  • אוכלוסייה בוגרת בריאה – עד 400 מ"ג ליום (עד 4 כוסות קפה)
  • נשים הרות עד 200-300 מ"ג ליום
  • ילדים בני 4-6: עד 45 מ"ג ליום

ומה עם שוקולד ומחלות לב?

המרכיבים החשובים בשוקולד הינם שומן וקקאו, אשר תכולתם בשוקולד גבוהה.

הרכב השומן בשוקולד מורכב משילוב של שומן בלתי רווי (שאינו מזיק), וחומצת שומן רוויה, שאינה קשורה כל כך בעלייה של הכולסטרול ה"רע" (LDL).

המרכיב הנוסף והמרכזי בנושא של מחלות לב, הוא הקקאו אשר מכיל ריכוז גבוה של אנטיאוקסידנטים (פלבנואידים), ואלו מפחיתים ייצור חומרים משרי דלקת בכלי הדם.

Photo by freestocks.org from Pexels

רגע לפני שאתם רצים אל חפיסת השוקולד הקרובה אליכם, שימו לב להמלצות הוועדה:

  • לא מומלץ לצרוך שוקולד במטרה למנוע מחלות לב קרדיוואסקולאריות
  • שוקולד מריר, ובפרט בעל אחוז מוצקי קקאו גבוה יותר, עשיר יותר בנוגדי חימצון

ועל כן עדיף באופן כללי על שוקולד חלב.

אם כך, אין המלצה להתחיל ולצרוך שוקולד מריר במטרה למנוע מחלות לב, אבל אם כבר אתם מתענגים על סופלה שוקולד – עדיף שיהיה משוקולד מריר.

"אילו ויטמינים עליי לקחת, דוקטור?"

(בהשראת מאמר של Willet et al. NEJM 2001)

"אישה בריאה, בת 54, לא מעשנת, לא צמחונית. בבדיקה שגרתית אצל הרופא שואלת לגבי תוספי ויטמינים. היא מביעה בלבול לגבי ההמלצות ודברים ששמעה.

כיום היא לא משתמשת בשום תוסף".

זהו תסריט שכיח ביותר אצל אנשי המקצוע, דיאטנים ורופאים כאחד.

שטף המידע ושוק תוספי התזונה המתפתח מציבים אותנו בדילמות לגבי תוספי ויטמינים.

פעמים רבות נוטלים תוסף כי "שמענו ש…" או "קראנו ש.." , או שפשוט מעדיפים לקחת – ליתר בטחון.

כיוון שיותר ויותר אנשי מקצוע נתקלים בדילמות הללו מפי מטופלים, פורסם בשנת 2001 מאמר במגזין The New England Journal of Medicine במטרה "לעשות סדר" אצל אנשי המקצוע בנושא תוספי ויטמינים (המאמר היה מיועד יותר לקהילת הרופאים).

לפני שנגיע לשורה התחתונה, צריך לגדיר כמה דברים ולהסביר מאיפה צמחו כל תוספי הויטמינים למיניהם.

מהו מולטי ויטמין?

מולטי ויטמין הינו תוסף תזונה המכיל מגוון של ויטמינים ומינרלים, בכמות של כ-100% מהמלצת ה-RDA (ההמלצות לקצובה היומיות לפי גיל ומין). לעתים ניתן למצוא גם ויטמינים שיהיו בכמות גדולה מזו של ה-RDA או קטנה, אז כדאי לשים לב.

הצורך במולטי ויטמין התעורר לאחר מלחמת העולם הראשונה והשנייה, לאחר שנהרסו שטחי חקלאות רבים, נוצר רעב וכך גם תת תזונה.

מטרתו של המולטי ויטמין הייתה לטפל בחסרים תזונתיים מלאים שגורמים למחלה בלתי הפיכה או קטלנית. לדוגמה: מחלת הצפדינה שהייתה מוכרת בעבר בעולם עקב מחסור מוחלט בויטמין C.

כיום נדיר מאוד למצוא חסרים שכאלו בעולם המודרני, ועל כן התעורר הצורך להגדיר מחדש מתי יש להשתמש בתוספי ויטמינים?

2 אפשרויות:

  • כאשר יש דלדול ראשוני בכמות הויטמין בגוף, ללא ביטוי קליני (דהיינו תסמינים) או ביוכימי (בדיקות)

לדוגמה: אדם שאינו צורך ירקות ופירות קרוב לודאי סובל מדלדול ויטמין C בגוף גם אם אין תסמינים לכך או שינויים ביוכימיים

  • כאשר ישנו חסר של הויטמין ללא סימנים קליניים אך עם שינויים ביוכימיים.

לדוגמה: רמות גבוליות של ויטמין B12 בבדיקות דם.

אילו ויטמינים "עובדים"? – הבעייתיות במחקרים

תחום התזונה הוא אחד מהתחומים המסובכים למחקר עם תוצאות חד משמעיות, מדוע?

  1. ישנה שונות בין הצריכה הבסיסית של ויטמינים מהמזון אצל כל אדם, ולכך יש אפקט גם עם נטילת התוסף
  2. רוב המשתתפים במחקרים הם משתתפים בעלי דיאטה די מאוזנת (לא מושלמת כמובן) ופחות על אוכלוסיות עם דיאטה דלה וענייה – שם בהחלט ניתן לצפות לתוצאות שונות
  3. מרבית המחקרים קצרים מידי בכדי לבחון את השפעת הויטמינים לטווח הרחוק
  4. באופן כללי, מאוד קשה לבודד רכיב תזונתי אחד מסך התזונה ולומר – זה מה שהשפיע!

אוכלוסיות בסיכון למחסור בויטמינים ומינרלים

על אף הבעייתיות שבמחקרים, נמצאו מספר אוכלוסיות עם נטייה למחסורים.

  • אנשים שנמנעים ממזונות מסויימים כגון צמחונים, שונאים ירקות ופירות, טבעוניים, אלרגיים לחלב ועוד
  • אנשים שנמצאים בסטרס מתמיד
  • ספורטאים
  • בדיאטות דלות קלוריות (מתחת ל-1200 קק"ל) נמצא גם כן קושי להגיע לכמות הויטמינים והמינרלים המומלצות
  • נטילת תרופות מסויימות – לדוגמה, תרופות שסותרות את החומציות בקיבה (כמו לוסק) פוגעות בספיגה של ויטמין B12
  • נשים הרות ומניקות –כיוון שזוהי תקופה של צמיחה וגדילה
  • מעשנים, אלכוהוליסטים
  • קשישים

בסיום המאמר המוזכר לעיל, מביאים הכותבים את מסקנתם לאחר סקירה של מספר ויטמינים ויעילותם לאוכלוסיות שונות:

"בהתחשב בתועלת העולה על הנזק, ובעלות הנמוכה אנו מסיקים כי מולטי ויטמין שאינו עולה על המלצת ה-RDA רצוי לרוב האוככלוסיה הבוגרת, כולל אותה אישה שסיפרנו עליה בהתחלה…מולטי ויטמין יבטיח צריכה הולמת של ויטמינים אחרים שלהם אין עדיין ראיות ישירות לתועלתם.

מולטי ויטמין חשוב במיוחד לנשים לפני הריון או בהריון, לצורכי אלכוהול באופן יומי, לקשישים ולצמחונים"

עד כאן נשמע כאילו כולנו צריכים לרוץ ולקנות ארגזים של מולטי ויטמין, לא?

תחשבו שנית. הנקודה החשובה ביותר שמעלה המאמר, כמו גם ארגון ה-ADA (ארגון הדיאטנים האמריקאי) היא זו:

  • צריכת מגוון של מזונות היא הדרך הטובה ביותר לתחזוק הבריאות ומניעת מחלות כרוניות (לב, סוכרת וכו')
  • על אף שמאוד פשוט לקחת תוסף תזונה, תוסף ויטמין אינו מהווה תחליף לאורח חיים ודיאטה בריאים, כיוון שמזון שלם מכיל רכיבים תזונתיים חשובים נוספים כגון סיבים, חומצות שומן חיוניות ועוד.
  • רק לאחר בחינת התזונה של אותו אדם וניסיון לחנך לתזונה עשירה ומגוונת שתספק את צרכיו התזונתיים יש לשקול השלמה ע"י תוספי תזונה!
  • ההמלצות לגבי תוספי תזונה חיבות להיות מבוססות על מחקרים קליניים והוכחות מקובלות

המסקנה הברורה היא שתוסף ויטמין או מולטי ויטמין יכולים בהחלט להוות מקור טוב להשלמות תזונתיות, אך זה כל מה שהם – השלמות!

לפני שרצים להשתמש בתוסף תזונה חשוב לבדוק את הדיאטה, לבחון האם יש בכלל צורך בתוסף, אם כן יש צורך –באיזה מינון, ולפני הכל לנסות לשנות את הדיאטה ודפוסי האכילה בהתאם להמלצות המקובלות.

יעל רותם – דיאטנית קלינית וספורט

תיאור מקרה: שינוי אורח חיים, תזונה ופעילות גופנית

תיאור מקרה: שינוי אורח חיים, תזונה ופעילות גופנית

כולם היום מדקלמים את המושגים " אורח חיים בריא" , "שינוי", "תזונה נכונה", ויודעים היטב שתזונה נכונה בשילוב פעילות גופנית מונעת מחלות ומשפרת את איכות החיים.

ולמרות זאת, קשה מאוד לעשות שינויים באורח החיים, ייתכן כי לפעמים הכל נראה כסיסמאות באויר.

הפעם החלטתי לא לספר על תיאוריות, אלא להציג בפניכם תיאור מקרה אודות מטופל שלי (אמיר ר'), ולהראות איך שינוי באורח החיים (תזונה ופעילות גופנית) יכול לשפר מדדים בבדיקות דם ולהפחית סיכונים למחלות כגון: סוכרת, מלות לב, טרשת עורקים ועוד.

אז נתחיל….

המפגש הראשון שלי עם אמיר היה בתאריך 31/1/10.

הוא הגיע אליי כיוון שהעלה כמה ק"ג מיותרים במשך תקופה ורצה לטפל בעניין.

כיוון שאמיר הינו רוכב אופני שטח לא מקצועי, הוא רצה גם כמה הנחיות מדיאטנית ספורט בנושא, אם כי זה לא היה העיקר.

חשוב לציין: אמיר רוכב עממי, לא תחרותי בכלל (עדיין) ולא היה בעל מטרות משוגעות ברכיבה. פשוט לרכוב וליהנות.

נתונים "יבשים": גבר בן 36, גובה 1.65, משקל 75 ק"ג, 30.7% שומן.

עפ"י המדדים ניתן היה לראות כי אמיר הוא בעל עודף משקל בלבד (עפ"י BMI), אך בעל עודף שומן גבוה (השמנה) באיזור הבטן – גורם סיכון ראשון במעלה למחלות מטבולית כגון סוכרת, מחלות לב , יתר לחץ דם, טרשת עורקים.

בשיחה הראשונית נודע לי גם כי אמיר עובד בחברה גדולה לייצור, בין היתר, של דברי מתיקה, מה שלא עזר לו בחיי היומיום לשמור על תזונה נכונה.

סדר יום

מסדר היום של אמיר ניתן היה לראות כי קיימת בעיה של צריכת סוכרים פשוטים בכמות גדולה מידי:

בבוקר: נס קפה עם כפית סוכר עם פרוסת עוגה

בבוקר בעבודה: מעדן כלשהוא (מילקי, דנונה – מה שמוצא בהישג יד)

צהריים בחדר אוכל בעבודה: מרק עם קרוטונים, צלחת עם מנה פחמימתית גדולה מאוד, מנה בשרית, ירק וכוס גזוז ממותק

כשעתיים לאחר ארוחת הצהריים: מתעורר החשק למתוק ואז מנשנש

אח"הצ המאוחרות בבית: עוגיות

ארוחת ערב בבית: סלט, גבינות (גם גבינה צהובה שמנה), ביצה. ללא לחם.

מול הטלויזיה: תה ממותק עם מתוקים או גריסיני מלוח.

בנוסף אמיר ציין כי הוא לא נוהג לשתות כל כך מים לאורך היום.

פעילות גופנית

אמיר רוכב אופני שטח, לא תחרותי או הישגי – פשוט עושה את זה כדי לשמור על כושר ובשביל הכיף.

הוא משתדל "לדחוף" 3 אימוני רכיבה בשבוע (כ-6 שעות שבועיות) ונמצא במשא ומתן מתמיד עם קרוב משפחה שלו, שמאמן אותו, על כך שהוא חייב להגביר את האימונים.

מהבחינה הזו לא היו לא' מחשבות מרחיקות לכת, הוא לא הגדיר עצמו כספורטאי ולא היה בעל שאיפות להגביר את עצימות האימונים או את שעות האימון.

כמובן ששעות האימון הללו נלקחות בחשבון בבניית התוכנית התזונתית.

בדיקות דם

תאריך כולסטרול כללי LDL ("רע") HDL ("טוב") גלוקוז טריגליצרידים (TG)
31/1/10 176 118 39 94 96

עפ"י בדיקות הדם ניתן לראות כי מצבו של אמיר די תקין, אך כשמתגלה לי ההיסטוריה המשפחתית משתנה התמונה.

  • הכולסטרול הטוב, HDL, מעט נמוך. ייתכן תזונתית וייתכן גנטית
  • גלוקוז – עפ"י טווחי קופות החולים תקין לחלוטין, אולם לאמיר היסטוריה משפחתית של סוכרת (כמה מבני המשפחה חולים במחלת הסוכרת) והוא מרבה לצרוך מתוקים יתר על המידה.

בנוסף, הוא משתייך לבני העדה התימנית – עדה ששכיחות הסוכרת אצלה גבוהה יותר מהאוכלוסייה הכללית.

הגדרת מטרות

היה ברור לי כי נצטרך לטפל ב-2 נושאים עיקריים:

  1. עודף משקל – ירידה במשקל ובאחוזי השומן על מנת להגיע לטווח הבריא ולצאת מסיכון.

20% שומן יציבו את אמיר בקו העליון של אחוזי שומן בריאים, ועל כן החלטנו להציב את המטרה הזו כמטרה ראשונה.

20% שומן, משמעותם משקל של 65 ק"ג תוך כדי שמירה מקסימאלית על מסת השריר ההתחלתית (52 ק"ג).

אמיר היה סקפטי לגבי 65 ק"ג וציין שהוא מעדיף קודם להגדיר 68 ק"ג כיעד ראשוני.

  1. ירידה בצריכת המתוקים – כאמור, אמיר מוגדר בסיכון מסויים למחלת הסוכרת עקב ההיסטוריה המשפחתית והעדתית שלו, ועל כן הוא היה חייב לשים דגש על הפחתת המתוקים שלו בתזונה היומיומית.

 

 

תוכנית תזונתית

בתהליך הרכבת התוכנית חשוב היה לתת את הדעת על מקום העבודה של אמיר, על סופי השבוע בהם הוא מתקשה יותר, האימונים השבועיים שלו יחד עם סדר יום תובעני בעבודה.

עפ"י בדיקות הדם לא היה צורך בתוספי תזונה, ותגברנו את התפריט של אמיר במזונות שהיה צורך בכך.

הוחלט על תוכנית תזונה לירידה במשקל, עם דגשים תזונתיים כללים וכמובן שגם הנחיות לנושאים הספציפיים.

קצב הירידה המשוער עד ל-68 ק"ג היה כ-3.5 חודשים (לפי חצי ק"ג לשבוע).

 

 

Photo by Alexas Fotos from Pexels

 

 

מתניעים ויוצאים לדרך

14/02/10 – כשבועיים לאחר תחילת התהליך נפגשנו שוב, ושמחנו לראות כי אכן יש ירידה במשקל כמצופה: 1.7 ק"ג בשבועיים.

אמיר ציין כי הוא מרגיש טוב ויותר קליל, מתקשה עדיין קצת בסופי שבוע אבל עדיין הפחית גם שם את הכמויות.

המשימות הבאות שלו היו לשים לב לצריכת מים מרובה ולהוסיף "שומנים טובים" לתזונה (שמן זית, אבוקדו, טחינה וכד').

כיוון שמדובר בירידה במשקל ובשומנים, היה חשוב לשמור על כך שרמת הכולסטרול הטוב תרד במינימום שניתן בתהליך ההרזייה.

18/04/10 – אמיר מגיע ליעד הראשון שהציב לעצמו, 68 ק"ג! הקצב משביע רצון , כ-700 גר' בממוצע לשבוע.

במדידת אחוזי השומן אנו שמחים לראות שיש ירידה משמעותית ל-25.3% שומן, כלומר ירידה של כמעט 6 ק"ג (!) במסת השומן וירידה קטנה בלבד במסת השריר (1 ק"ג).

לצערנו אף פעם לא ניתן להשיג ירידה בלעדית במסת שומן או עלייה בלעדית במסת השריר.

הגדרנו מטרות חדשות, כיוון שפתאום אמיר הבין שזה לא כל כך קשה כמו שהוא חשב ונוכח לדעת שהוא מרגיש הרבה יותר טוב – גם באימונים.

כרגע החלטנו שיגיע ל-65 ק"ג שרצינו בתחילת הדרך.

אמיר ממשיך בתהליך בליווי שלי מיד פעם דרך המיילים או הטלפון, אבל ניכר שהוא "עלה על המסלול" ופשוט אימץ את אורח החיים החדש שלו.

15/07/10 – לפגישה הזו חיכיתי כבר זמן רב. אמיר ביצע בדיקות דם על מנת שנוכל לאמוד את השינויים.

מבחינת משקל ואחוזי שומן:

משקל 64 ק"ג עם 22% שומן (ירידה של 3 ק"ג שומן וכ-870 גר' שריר)

קצב הירידה ירד מעט, אולם זה טבעי בתהליך ממושך שכזה.

אמיר מציין שהוא כבר לא נמשך למתוקים כמו פעם, הוא למד לאכול בכמויות קטנות יותר והוא אף הגביר את שעות ועצימות האימונים שלו – גם המאמן רואה נחת!

בעבר כשהיה מתאמן עם הקבוצה היה מרגיש קושי לעומתם, אך כשהתחיל להרגיש קליל יותר וחזק יותר – זה רק נתן לו עוד מוטיבציה להשקיע יותר גם באימונים.מה צריך יותר מזה?…

בדיקות הדם, כאילו של מישהו אחר:

תאריך כולסטרול כללי LDL ("רע") HDL ("טוב") גלוקוז טריגליצרידים (TG)
31/1/10 176 118 39 94 96
15/07/10 132 85 (!!!) 35 69 60

** מדדים נוספים שנבדקו הפעם הם מחסני הברזל (פריטין) שהיו תקינים, והמוגלובין A1C המעיד על סטטוס סוכרת (טרום סוכרת, סוכרת וכו') היה 5.5 – בריא לחלוטין.

לצערי לא היה לי מדד להשוואה למדדים אלו, אך ברור לי כי המוגלובין A1C היה גבוה יותר בעבר (ייתכן אפילו טרום סוכרת).

  • הכולסטרול הכללי ירד, כצפוי, ויחד איתו גם הכולסטרול ה"רע" (LDL) והשומנים (TG) בדם. אמנם כל אלו היו תקינים בתחילת הדרך, אך הירידה משפרת את פרופיל השומנים משמעותית וכן את הסטטוס הבריאותי
  • על אף הירידה בכל מדדי הכולסטרול, הצלחנו לשמור על ירידה זניחה בכולסטרול ,HDL וכעת ניתנו לאמיר הנחיות ודגשים ספציפיים יותר להמשך כדי להעלות את הכולסטרול HDL עוד.
  • גלוקוז – 69! רואים עפ"י הבדיקות שאמיר שינה את אורח החיים שלו ובהחלט הקפיד על הפחתת המתוקים ביומיום.

זוהי נקודת ציון משמעותית בתהליך וחשובה ביותר לאורח החיים והעתיד של אמיר.

לסיכום, עד עכשיו ירד אמיר 11 ק"ג ב-7.5 חודשים, מתוכם 9 ק"ג שומן ורק 2 ק"ג במסת השריר.

כרגע אנו שואפים להביא אותו ל-20% שומן, 62 ק"ג.

חשוב לציין כי אמיר אינו נמנע מדברים, הוא מרשה לעצמו מידי פעם "לחטוא", אבל זה בדיוק מה שמניע אותו להמשיך.

הוא יודע שאין אסור ומותר, הוא פשוט למד למתן עצמו ולאכול בצורה משוכלת יותר.

ומה המאמן אומר?

אלון רחבי, מאמן אופניים מוסמך (כביש ושטח) וגם בן דוד של אמיר, מסכם את נקודת המבט שלו:

"אוי ואבוי לך……מה זאת הבטן הזאת?". זה היה משפט הפתיחה שלי לאמיר כל פעם שראיתי אותו.

שנים שאני מנסה לשבת עליו: "בוא תתאמן אצלי, תנצל אותי יא קרוע!" תמיד אמיר היה משתיק אותי ועונה  :"כן, כן…בטח".

עד שיום אחד ממש כבר לחצתי אותו לקיר, כי הוא באמת היה במצב לא טוב ולשמחתי הוא נענה להצעתי.

שידכתי אותו לדיאטנית קלינית וספורט, יעל רותם, הצמדתי לו תוכנית אימונים לא קלה, שמוציאה אותו לחמישה אימונים בשבוע.

יש לציין שלאחר 4 חודשי עבודה מול תוכנית אימונים, אמיר הפתיע אותי הפעם בענק!

הוא הראה רצינות והתמדה ובמיוחד מוטיבציה ענקית.

השיפור שאמיר הראה היה מדהים, מכל הבחינות: בזמנו אמיר היה מסיים את הרכיבות כשהוא "שחוט" ומפורק, ואילו היום הוא מקבל המון פידבקים מחבריו לרכיבה על ההתקדמות הענקית שהוא עשה.

מכאן אני שולח שאפו ענק לאמיר! אמיר הראה שאין דבר העומד בפני הרצון. היום אמיר עומד על תוכנית אימונים שלא תבייש שום רוכב ומבקש עוד, על אף שהוא מגדיר עצמו עדיין "רוכב עממי" ולא תחרותי. הוא הבין את חשיבות האימונים והתזונה הנכונה ועלה על דרך חדשה.

עלה והצלח

 

אלון רחבי

[email protected]

 

ShareLike This!

דיאטנית או דיאטנית ספורט?

דיאטנית או דיאטנית ספורט?

אתם מתעוררים בוקר אחד ומוצאים פריחה מוזרה בעור. איזה עצבים, עכשיו צריך לחפש רופא. מה תחפשו? רופא עור קרוב לודאי. ואם אתם שוקלים לעבור ניתוח להסרת משקפים? לאיזה רופא/ה תלכו? ככל הנראה רופא עיניים (אלא אם כן אתם רוצים להסתכן…). באותה הדרך יש לנהוג כאשר מחפשים ייעוץ תזונתי ועוסקים בספורט אינטנסיבי.

תחום התזונה הקלינית הוא תחום נרחב מאוד, עם תת-תחומים רבים. אמנם בארצנו הקטנטונת עדיין אין תת-התמחויות של ממש כמו ברפואה, אך דיאטניות מקפידות לעבור השתלמויות ולהתמקצע בתחומים מגוונים: ילדים, כליות, סוכרת, כמובן ספורט ועוד.

 

דיאטנית ספורט – מה זה?

ההבדל בין דיאטנית העוסקת התחום אחד לבין דיאטנית המתמחה בתחום אחר הוא בעיקר ההעמקה וההתמקצעות באותו התחום.

לתזונת הספורט יש קווים מנחים ברורים מארגונים עולמיים כגון ACSM או ISSN, ודיאטנית ספורט חייבת להכיר את מקורות הידע הללו, להתמצא גם במבוא של פיזיולוגיה של המאמץ (ואף מעבר למבוא) ולהכיר את ענפי הפורט השונים ואופיים השונה.

בנוסף, ספורטאים הם אוכלוסיה הנבדלת מהאוכלוסיה ה"רגילה" ויש לתת לכך את הדגש המתאים. כמה מההבדלים הבולטים:

  • ראשית, לספורטאים יש צרכים תזונתיים שונים בחלק מאבות המזון, המינרלים והויטמינים.ויש להתחשב בכך בתוכנית התזונתית, וכמו כן לדעת להתאים את תוספי התזונה המתאימים לאותו ספורטאי (כאשר יש צורך כמובן).
  • מעבר לכך, ישנם צרכים תזונתיים משתנים בין ענפי הספורט השונים (ענפי כח לעומת מרתונים, למשל) ואף בין תפקיד אחד לשני על המגרש – בכדורסל, שחקן פנים יהיה מאסיבי יותר לעומת שחקן חוץ.
  • כאמור, ישנם חסרים תזונתיים ספציפיים, שאופייניים יותר לספורטאים מאשר לאוכלוסיה הכללית ותפקידה של הדיאטנית לשים לב למדדים אלו בבדיקות הדם ובתזונה.

לדוגמה: חסר בברזל נפוץ בכלל אוכלוסיית ישראל, אך שכיח פי כמה בקרב ספורטאים עקב איבודים מוגברים בזיעה וכד'.

  • בקרב ספורטאים מתבגרים חשוב לפקח גם על גדילה והתפתחות תקינים, על מנת לוודא שהעיסוק האינטנסיבי בספורט לא פוגע בהתפתחות, ושאין שבירה של עקומות הגדילה.
  • חשוב ללכת לאיש מקצוע שמכיר את ענפי הספורט השונים ויודע להתאים את התזונה לתוכנית האימונים המשתנה, ולתקופות השונות בעונה (תקופת בנייה לעומת פגרה או תחרויות וכו'). לדוגמה: ספורטאי סבולת בתקופת תחרויות אינטנסיבית יידרש לצרוך כמות פחמימות גבוהה יותר מתקופת הבנייה או הפגרה.
  • כמו בכל תחום מדעי, ישנן התפתחויות ומחקרים חדשים צצים כל הזמן. חשוב שאיש המקצוע יקפיד להתעדכן ולהיות ערני להמלצות משתנות וחדשות בתחום תזונת הספורט על מנת לתת את המענה הנכון ביותר לספורטאי.

 

צילום: עדיגיטל

ומה עם רפואת ספורט?

גם כאן כדאי להכיר ולדעת שיש רופאי ספורט בארץ (אם כי לא יותר מידי).

חשוב לספורטאים להתייעץ גם עם רופאת ספורט, והאידיאל הוא טיפול משולב של דיאטנית ספורט בשיתוף פעולה עם רופאי ספורט.

פעמים רבות ישנה בקשה מצד דיאטנית ספורט להפניה עבור בדיקה מסוימת או תוסף תזונה לספורטאי.

כיוון שברפואה הכללית אין מספיק מידע על רפואת ספורט, ייתכן שהרופא/ה אליו מופנית הבקשה לא יבינו את נחיצות הבדיקה או המרשם.

זה כמובן לא מרוע או בורות, פשוט זה לא תחום ההתמקצעות של כל רופא/ה (בדיוק כפי שדיאטנית לא יכולה להיות מומחית בכל התחומים).

לדוגמה (שוב ברזל): כאשר ההמוגלובין תקין אין זה אומר ששאר מדדי הברזל בדם תקינים (טרספרין או פריטין) ועל כן חשוב לבדוק גם אותם אצל ספורטאים.

לסיכום, אין ספק שכיום, כאשר יותר ויותר אנשים עוסקים בספורט באופן אינטנסיבי ותחרותי (ואני לא מדברת דווקא על אולימפיאדה או נבחרת עלית: טריאתלונים, ריצות, אופניים, שחייה, משחקי כדור ועוד) יש חשיבות וצורך משמעותי באנשי מקצוע – רופאים, רופאות ודיאטניות – שיתנו מענה מקצועי ומדויק לצרכים הפיזיולוגיים של הספורטאי, ויתרמו להתפתחות תחום רפואת ותזונת הספורט בארץ.

אלרגיה לחלב או אי סבילות ללקטוז?

אלרגיה לחלב או אי סבילות ללקטוז?

בתקופה האחרונה הולך וגדל ה"עליהום" על מוצרי החלב: "זה גורם לליחה, זה מגביר אסתמה, לא אמורים בכלל לצרוך את זה" ועוד.

חשוב לי לציין כי בתזונה הקלינית אין בסוס מדעי לטענות אלו ואפילו להיפך, אולם אין מטרת הכתבה הבאה לדון בנקודה זו.

מאז ומתמיד חלב ומוצריו היו מרכיבים מרכזיים בתזונה הישראלית. אם נסתכל על חלב בצורה "טכנית", יש בו הכל: נוזלים,  פחמימות, חומצות שומן חיוניות, חלבונים איכותיים (מי גבינה וקזאין), סידן, זרחן, אשלגן מגנזיום, וויטמינים שונים ולא מעט אנשים גם חושבים שזה די טעים.

המרכיב החשוב ביותר של החלב הוא הסידן, שכן ניתן לקבל כמויות נאותות של סידן בעיקר ממוצרי חלב.

אמת שגם בכרוב, ברוקולי או טחינה יש סידן, אך כדי להגיע לכמות שבכוס חלב (200 מ"ג סידן) נצטרך לאכול מאלו די הרבה: 5.5 כוסות תרד, כוס שקדים, 5 תפוזים..

המלצות ארגוני הבריאות העולמיים לצריכת מוצרי חלב עשירים בסידן מתבססות על מסקנות מאינספור מחקרים, המצביעים על קשר אדוק בין צריכת מוצרי חלב עשירים בסידן והפחתת הסיכון למסת עצם נמוכה ואף אוסטאופרוזיס!

ובכל זאת, בסקר מב"ת שנערך בין השנים 1999-2001 נמצא שגברים בגילאי 19-50 צורכים בממוצע 520 מ"ג סידן ביום (רק 52% מההמלצה היומית לסידן), ונשים 470 מ"ג סידן ביום (47% מההמלצה היומית).

אז מה לעשות? הרי ישנם אנשים רבים הנמנעים מחלב ומוצריו ברמות שונות כי "חלב לא עושה לי טוב". בואו נתחיל מלהסביר דבר אחד: לא כל תחושה לא נעימה ממוצרי חלב היא אלרגיה לחלב.

 

על אלרגיה לחלב

אלרגיה למזון מסוים מתבטאת בתסמינים שונים כגון פריחה בעור, בצקות, נפיחות, בחילות, גירודים, חנק ובמקרים קיצוניים אף מוות. בפועל, קיימים מזונות המסווגים כמזונות אלרגניים, כלומר כאלו שנוטים לעורר יותר תגובה אלרגנית כגון: חלב פרה, בוטנים, שומשום, פירות ים ועוד.

האלרגיה לחלב היא לחלבוני החלב (בניגוד לאי סבילות לסוכר החלב, לקטוז) וחשיפה של מערכת החיסון אליהם תיצור בקרב אנשים עם אלרגיה לחלב תגובה מיידית של אלרגיה. רוב האנשים המאובחנים כאלרגיים לחלב ייאלצו כל חייהם להיזהר ממגע עם חלב ומוצריו, כיוון שבדרגות הקשות של האלרגיה חשיפה עלולה להוביל אף למוות. בדרך כלל אבחון יתרחש כבר בגיל הינקות ע"י תבחין עור ו-allergy test, ובמקרים רבים האלרגיה תיעלם כבר בגיל שנה או שנתיים.

 

 

 

חלב על הזמן

לא מעט אנשים כאמור (כ-70%), מעידים כי חלב לא ממש עושה להם טוב, אולם לא מדובר באלרגיה לחלב אלא באי סבילות ללקטוז ברמות שונות.

כאשר מדברים על אי סבילות ללקטוז הכוונה ליכולת מופחתת של אנזים לקטאז לפרק את סוכר החלב הקרוי לקטוז.

התסמינים במקרים אלו יהיו שונים ויכללו בעיקר שלשולים, גזים, כאבי בטן או אי נוחות כללית במערכת העיכול. למה זה קורה? כמה אפשרויות:

  1. חסר מולד באנזים לקטאז. מצב נדיר יחסית בו אין לתינוק לקטאז ועל כן מדובר באי סבילות מדרגה ראשונה שתאובחן מהר מאוד.
  2. אי סבילות משנית עלולה להתפתח במקרים של פגיעה ברירית המעי הדק – האנזים לקטאז נמצא באזור זה, ועל כן כל פגיעה עלולה להפחית גם את כמותו ואת יעילות הפירוק של סוכר הלקטוז. מצבים אלו יכולים להתרחש בעקבות מחלות במערכת העיכול (קרוהן, קוליטיס), שלשולים מרובים שפוגעים ברירית uעל כן כאשר "יש וירוס בבטן" ההמלצה היא בדרך כלל להימנע לכמה ימים ממוצרי חלב.
  3. חסר התפתחותי בלקטאז – אין מחסור מוחלט באנזים, אולם הכמות או רמת הפעילות שלו נמוכה מהרגיל. רוב האנשים המעידים כי מעדיפים שלא לצרוך מוצרי חלב עקב אי נוחות ישתייכו לקבוצה זו (כ-70%).

 

פתרונות לאי סבילות ללקטוז

  • תוספת חיצונית בטבליות של אנזים לקטאז בכל ארוחה המכילה חלב, תלוי כמובן בדרגת אי הסבילות
  • לצרוך מוצרי חלב דלים יחסית בלקטאז כגון קוטג'. יוגורטים, למשל, עשירים יותר בלקטוז אולם לא כל אחד יחוש רגישות אליהם
  • לא לצרוך מוצרי חלב רבים בבת אחת אלא לפזר אותם במהלך היום
  • כיום קיימים בשוק מוצרי חלב מופחתים בלקטוז מראש, הנותנים מענה טוב לבעיה
  • חשוב לזכור כי מדובר בעניין מאוד סובייקטיבי וכל אדם מגיב בצורה שונה. רוב האנשים המעידים על אי סבילות ללקטוז, מסוגלים להגיע לכמות לקטוז יומית של כ-2 כוסות חלב ביום בלי בעיה.
  • מה עם חלב עזים? בחלב עזים, למרבה הפלא, יש כמות לקטוז שאינה נופלת מזו של חלב פרה ועל כן כאן לא נמצא את הפתרון

לסיכום, לא לכל מי שיש קצת אי נוחות עם מוצרי חלב יש אלרגיה לחלב וחשוב לזכור זאת, ובכל זאת אם בחרתם להמנע או להפחית מוצרי חלב שימו דגש על השלמת הסידן ממקורות אחרים (זה אפשרי).

למה המשקל "תקוע"?

למה המשקל

כל מי שניסה לרדת במשקל מכיר את התופעה המטרידה: הקילוגרמים העודפים מסרבים לעזוב. לפעמים זה קורה כבר מההתחלה וקצב הירידה אינו משביע רצון (קצב ירידה סביר הינו כחצי קילו עד קילו בשבוע), ולפעמים זה קורה אחרי תקופה של ירידה "יפה" במשקל.

 

משעמם לרדת במשקל

נתחיל עם הריטואל המוכר: התחלתם דיאטה לפני כמה חודשים, ירדתם מספר ק"ג במשקל ופתאום יש עצירה, 2-3 ק"ג לפני הסוף… למה?

לא נעים להודות, אבל שווה לבדוק מה אתם מכניסים לפה. אחרי תקופה לא מבוטלת של דיאטה (כמה אני לא אוהבת את המילה הזו, אבל אין ברירה) מתחיל פשוט ל-ש-ע-מ-ם. לאט לאט מתחילים להגניב קצת מפה וקצת משם ו…אופס.  כשזה קורה חשוב קודם כל להפנים שזו כנראה הסיבה לחוסר הירידה, להיות אמיתיים עם עצמיכם (ועם הדיאטנ/ית שלכם, אם אפשר) , ובעיקר לנסות לשבור את "מעגל הקסמים":

  • חשוב להתחיל לגוון קצת את האוכל, אולי להתחיל לחפש מתכונים חדשים?
  • חזרו למלא יומן אכילה שבועי ולתעד את הארוחות שלכם במהלך היום על מנת להשיב את המודעות לנחלתכם
  • אל תהיו קשוחים מידי עם עצמכם, אבל גם אל תתפזרו יותר מידי:

תבחרו אילו מה"מותרות" אתם מרשים לעצמכם (פעמיים בשבוע למשל), ותוסיפו אותם לתפריט מבחירה ולא תוך כדי איבוד שליטה.

בסופו של דבר אתם ילדים גדולים ויודעים בדיוק מהן ההשלכות של מנת שווארמה כל יום, או גלידה מפנקת כל ערב מול הטלוויזיה. אם תבחרו לאכול פעמיים בשבוע כדור גלידה שווה, יכול להיות מאוד שתעצרו שם ולא תסתחררו עם קופסה שלמה.

דיאטה נכונה היא דיאטה שתלמד אתכם לאכול נכון, גם כשיש קינוח, ארוחה במסעדה או כל דבר אחר, ושתלמד אתכם הרגלי אכילה נכונים ולא "כסאח" של כמה חודשים ושבירה כשמגיעים ליעד הנכסף.

 

מאזן קלוריות מאופס

עוד סיבה אפשרית לעצירה בירידה היא חזרה לשיווי משקל (הומיאוסטאזיס) של הגוף. למה הכוונה? ירידה במשקל מתבצעת כאשר ההוצאה האנרגטית שלנו גדולה יותר ממה שאנו מכניסים (INTAKE) מהמזון. לכל אחד מאיתנו הוצאה אנרגטית בסיסית הקרויה RMR, והפירוש הפשטני שלה אומר: כמה קלוריות אני מוציא ביממה בלי לעשות כלום, רק בשביל "לתחזק" את הגוף, לדוגמה: 1000 קלוריות ב-24 שעות.

על בסיס מספר זה מתווספת ההוצאה האנרגטית עבור פעולות היום-יום ופעילות גופנית.

דוגמה מספרית: עוד 200 קלוריות ביום עבור פעילות גופנית (למשקיענים) , ו- 400 על תפקוד יומיומי (הליכה, לרדוף אחרי הילדים בבית וכו').

אם סה"כ הגענו ל-1600 קלוריות שאנו מוציאים ביום, אנחנו נרצה להכניס פחות (לדוגמה 1200 קלוריות), וככה ליצור גרעון קלורי סביר ונכון (כל מקרה לגופו) שיביא אותנו לירידה במשקל מבלי להזיק לגוף.

וכאן חשוב לציין – הכל צריך להיעשות בפיקוח של איש מקצוע כי מלבד "קלוריות" יש עוד גורמים רבים שצריך לקחת בחשבון!!!

ייתכן ש לאחר תקופה של ירידה במשקל הגוף "מתרגל" ל-1200 קלוריות האלו שאנחנו מספקים לו ומוריד בהתאם את ההוצאה האנרגטית שלו וכך הגרעון הקלורי מתבטל או מצטמצם ואנחנו בעצם נתקעים קצת עם הירידה במשקל.

מה עושים?

  • ראשית כל – פשוט מחכים בסבלנות ולא נשברים. ברוב המקרים אחרי חודש ואלי יותר המצב יחזור לקדמותו והירידה תתעורר מחדש.
  • אפשרות נוספת היא לנסות להוריד עוד קצת את הצריכה הקלורית, וליצור גרעון קלורי חדש. הבעיה היא שלא תמיד זה ריאלי בתפריט שגם ככה מצומצם ממה שאנחנו רגילים.

 

סיבות רפואיות

לעתים הקושי בירידה במשקל מתעורר עוד מתחילת התהליך, וכאן אנחנו כבר נכנסים לעניינים קצת רפואיים. בחרתי להציג בפניכם 4 מקרים שכיחים, אך לא יחידים.

  •  השפעת דיאטות עבר קיצוניות על קצב ה-RMR. אם בעבר עשיתם דיאטת "כסאח" בזמן קצר, ייתכן שגופכם עבר זעזוע קל והוריד את קצב חילוף החומרים שלו במטרה לשמור על עצמו וכדי להחזיר לעצמו את אותו שיווי המשקל הידוע. סיכויים גבוהים שזה יקרה אם הדיאטה התבצעה בתקופות צמיחה קריטיות (גיל ההתבגרות) בעלות השפעה לטווח הארוך.

ואז נוצרת בעיה: במקום RMR של 1500 קלוריות ביממה נשארים עם RMR של 1000 קלוריות ביממה ומאוד קשה ליצור מאזן אנרגיה שלילי ולרדת במשקל.

 

  • האטה בפעילות של בלוטת התריס – תופעה שכיחה מאוד בעיקר בקרב נשים.

בלוטת התריס אחראית בין היתר על קצב חילוף החומרים ע"י הפרשת הורמונים, ועל כן כאשר תפקודה נפגע – גם קצב חילוף החומרים נפגע, וקשה מאוד לרדת במשקל.

ברוב המקרים תתכן אף עלייה במשקל בתקופה קצרה יחסית, עובדה שצריכה להדליק נורה אדומה אצלנו ולשקול יחד עם רופא/ת המשפחה הפנייה לבדיקות דם מתאימות. לידע כללי, כאשר רמות ההורמונים המופרשים ע"י בלוטת התריס נמוכות אנחנו נראה רמות TSH גבוהות בדם.

 

  • גיל המעבר בקרב נשים – מלווה בשינויים הורמונאליים, בעיקר ירידה ברמות האסטרוגן בגוף.

גם לשינויים הורמונאליים אלו השפעה מעכבת על הירידה במשקל, ועל כן יש לקבל בהבנה  עובדה זו ולצפות לעתים לקצב ירידה איטי יותר מבעבר.

בייעוץ עם רופא/ה בלבד אפשר לשקול טיפול הורמונאלי חלופי שיאזן מחדש את ההורמונים בגוף ויסייע לירידה במשקל.

 

  • תנגודת לאינסולין בגוף, שבהחלט מקשה על ירידה במשקל.

אינסולין, המופרש מתאי הלבלב, אחראי על הכנסת הגלוקוז לתאי הגוף, והוא מסווג כהורמון אנאבולי, כלומר  מתווך פעולות הקשורות לגדילה. מנגד נוכחותו מעכבת פירוק וקטבוליזם (גם של שומן). כאשר מרבים בצריכת סוכרים פשוטים או צורכים כמויות לא סבירות של מזון, האינסולין מופרש בגוף כל הזמן עד אשר יורדת הרגישות של התאים לאינסולין:

אם בעבר הייתה מספיקה כמות של X אינסולין כדי להכניס גלוקוז לתאים, כעת צריך פי 3אינסולין (סתם דוגמה) על מנת להכניס את אותה כמות הגלוקוז לתאים. מצב זה נקרא "תנגודת לאינסולין" והתוצאה תהיה רמה גבוהה מתמדת של אינסולין בדם.

כפי שציינתי, אינסולין הוא הורמון אנאבולי והפעולות בהן הוא מתווך עיקרי יקשו מאוד על ירידה במשקל. בבדיקות דם לא נראה רמות גלוקוז גבוהות (כי הרי יש מלא אינסולין בדם שדואג להכניס אותו לתאים), ועל כן צריך איש מקצוע עם תשומת לב מרבית שיזהה את הקושי בירידה במשקל על אף האדיקות בתהליך ההרזייה. תמונה אופיינית במקרים של תנגודת לאינסולין היא בטן כרסית (פעמים רבות עם גוף רזה), עייפות בלתי מוסברת ועוד.

במקרה כזה רופא המשפחה ידאג להמשך טיפול על מנת לשפר את רגישות התאים לאינסולין וכך יתכן שיפור בירידה במשקל.

 

אבל חכו רגע לפני שאתם רצים לרופא! לא צריך להיבהל, ולא צריך לקפוץ למסקנות.

מנסיוני, קודם בדקו מה אתם אוכלים, ורק אח"כ כדאי לחפש בכיוונים רפואיים. פעמים רבות יוצאים קצת מהמסגרת ולא מצליחים לרדת במשקל, או שנתקעים קצת וצריך לחכות בסבלנות.

ושוב אני מציינת – הביטוי "צריך להתבצע תחת פיקוח רפואי/ של איש מקצוע" אינו סתם ביטוי. איש מקצוע רואה את התמונה הכוללת, גם בתהליך הרזייה לכאורה פשוט, וידאג להביא אתכם אל היעד בצורה הבריאה ביותר.

ברזל, אנמיה וספורט

ברזל, אנמיה וספורט

במסגרת סקירת מרכיבי תזונה חשובים, כמו המגנזיום, הגענו לברזל.

אם אתם חשים בתקופה האחרונה חולשה, תשישות, חוסר מרץ או קושי ועייפות באימונים, כדאי שתכירו את הברזל ותבינו על מה כל המהומה.

חשיבות הברזל בגוף (או: למה פופאי אוהב תרד?)

ברזל הוא האטום המרכזי והחשוב בהמוגלובין, המרכיב בכדוריות הדם האדומות שתפקידו לשאת את החמצן אל התאים (מי שזוכר את הסדרה "החיים", הרוויח).

מכאן מבינים שמצב של חוסר בברזל עלול להקשות על כדוריות הדם האדומות לשאת את החמצן אל כל רקמות הגוף (שרירים, למשל), ולגרום לתשישות, חולשה, קושי בתפקוד, וכמובן קושי בביצוע מאמץ גופני כהלכתו. חשוב להסביר מהן הצורות של ברזל בגוף האדם:

1. ברזל בסרום – ברזל חופשי בדם, מסומן FE בבדיקות דם. מדד לא מדויק ותלוי בגורמים רבים, על כן אינו מעיד בצורה טובה על משק הברזל בגוף.

2. מחסני הברזל, פריטין (ferritin) – מדד חשוב שאינו נבדק בבדיקות דם שגרתיות ועל כן יש לציין אותו באופן מיוחד. מדובר למעשה בחלבון אליו קשורים אטומי ברזל רבים, והוא מהווה את "מחסן הברזל" בתאי הגוף.

כאשר רמת הפריטין בבדיקות הדם יורדת – זהו סימן עבורנו שמצב הברזל בגוף לא כל כך מזהיר ויש צורך בהתערבות תזונתית וברוב המקרים גם תוסף ברזל מתאים. יש שוני במעבדות השונות לגבי השאלה: מהו ערך נמוך עבור פריטין? הטווח נע בין מתחת ל-10 ועד מתחת ל-50, על כן לא תמיד לסמוך על הטווחים בבדיקות הדם ולהפעיל שיקול דעת של איש מקצוע מתאים. לספורטאית, למשל, לא כדאי להיות בטווח התחתון ועל כן מחמירים.

3. טרנספרין – לפני שהברזל מגיע בכלל לתאים, חלבון הטרנספרין נקשר אליו בדם ונושא אותו אל התאים ולצרכי אגירה. בבדיקות הדם ניתן לבדוק "רוויון טרנספרין" (TIBC), כלומר כמה אחוז מחלבון הטרנספרין קשור לברזל – מתחת ל16% יעיד בדרך כלל על מעט ברזל שקשור לטרנספרין, כלומר חסר בברזל.

הברזל למעשה מגיע אל הדם חופשי – נקשר לחלבון טרנספרין שמביא אותו אל התאים – בתאים נקשר הברזל (בין היתר) לפריטין לצורכי אגירה.

4. המוגלובין – עכשיו מגיע החלק האחרון בשרשרת. הברזל מגיע אל ההמוגלובין בתהליך הייצור של כדוריות הדם האדומות ומהווה חלק חשוב ועיקרי בתהליך נשיאת החמצן. לצערנו, אם כבר הגענו לחסר בהמוגלובין המשמעות היא אנמיה (אצל גברים המוגלובין פחות מ-14, ונשים מתחת ל-12).

הסיבות העקריות לאנמיה יכולות להיות מחסור תזונתי, איבוד דם כמו וסת (על כן נשים סובלות יותר מאנמיה), פגם בייצור כדוריות דם אדומות וכתוצאה מכך מחסור גם בהמוגלובין.

בקרב ספורטאים ישנם סיבות נוספות וייחודיות כמו איבוד ברזל דרך הזיעה או דרך מערכת העיכול, ואף פירוק של כדוריות דם אדומות (המוליזה) המתרחש בעיקר בקרב אצנים עקב המאמץ המכאני.

משתמע מכך שעל מנת לא לפגוע בביצועים, ספורטאים חייבים לצרוך יותר ברזל: כ-30% יותר מהרגיל, וספורטאי עילית אפילו עד 70% יותר מההמלצה הכללית (ההמלצה הרגילה עפ"י DRI: גברים כ-8 מ"ג ביום, נשים בגילאי 19 עד 50 כ-18 מ"ג ליום, ונשים מעל גיל 50 כ-8 מ"ג ליום).

אבל רק רגע, לפני שאנחנו רצים לאנמיה בואו נבין משהו קריטי: אנמיה מתפתחת בשלבים, והירידה ברמות ההמוגלובין מתרחשת בהדרגה.

ראשית ישנה ירידה בברזל בסרום, לאחר מכן רמות הפריטין יורדות, בהמשך רוויון הטרנספרין יורד, ורק בסוף מגיעה ירידה בהמוגלובין.

פעמים רבות אפשר לראות בבדיקות הדם רמות המוגלובין תקינות אך מאגרי פריטין מדולדלים. למעשה, אם היינו מבצעים בדיקה של רמות הפריטין בשגרה – היינו יכולים לעצור את ההתפתחות של האנמיה עוד בשלבים מוקדמים יותר.

מה לעשות? פשוט לבקש בבדיקות הדם השגרתיות (כימיה בדם) לבצע גם בדיקה של רמות הפריטין או רוויון טרנספרין וכך לוודא שמאגרי הברזל שלנו תקינים.

Image by Narupon Promvichai from Pixabay

טיפים לחיזוק הברזל בגוף

1. הגבירו או שלבו בתפריט מזונות עשירים בברזל: בשר בקר, כבד, דגים, קטניות

2. לגבי תרד וברזל ממקור צמחי באופן כללי – ספיגת הברזל ממקור צמחי נמוכה מאוד ועל כן לא כל כך יעילה (לא להאמין לפופאי).

3. שלבו מזונות המכילים ויטמין C יחד עם מזונות שעשירים בברזל, כך תבטיחו ספיגה טובה יותר

4. הימנעו מצריכת ברזל יחד עם מזונות המפריעים לספיגת הברזל כמו קפאין, חומצה פיטית (עלים ירוקים), חומצה אוקסאלית (חיטה מלאה, סובין), תה.

חשוב להקפיד על תזונה מאוזנת עם כמות ברזל נאותה, במיוחד אם אתם ספורטאים (מתאמנים כל יום), אך חייבים להודות שמאוד קשה להעלות את רמות הברזל רק באמצעות תזונה אם אתם כבר בשלב של מאגרים מדולדלים או אנמיה.

במקרים כאלו כדאי לשקול יחד עם איש מקצוע לקיחת תוסף ברזל, ולמצוא את התוסף המתאים ביותר עבורכם.

תוך מספר ימים עד שבועות אפשר לראות שיפור בבדיקות הדם (במידה ואין בעיות נוספות המפריעות לברזל להיספג) וכמובן שיפור בתחושות – ערנות, מרץ, שיפור בריכוז ובכלל תפקוד טוב יותר.

מגנזיום, מי אתה?

מגנזיום, מי אתה?

כמה עובדות על מגנזיום:

* בגוף האדם 20-25 ג' מגנזיום
* הוא האטום המרכזי בצמחים ירוקים (בכלורופיל. זוכרים פוטוסינתזה מימי ביה"ס?), ועל כן עלים ירוקים הם מקור מצוין למינרל המגנזיום
* 60% ממנו מצוי בעצמות, 35% בתאי גוף כגון שרירים, מח, לב, כליות וכבד, ורק 1% ממנו מצוי בדם!
המסקנה: בדיקות דם לא באמת משקפות את תקינות רמת המגנזיום בגוף… קיימת בדיקה מיוחדת להערכת רמות מגנזיום בגוף, אבל לצערנו זו אינה בדיקה שזמינה לציבור.

לא ברור למה, אבל מגנזיום לא מקבל את הכבוד הראוי לו למרות תפקודיו החשובים:

* שמירה על העברה תקינה של הקוד הגנטי
* ויסות תהליכי ייצור אנרגיה (מסייע בתהליך הגליקוליזה – הפקת אנרגיה מגלוקוז)
* ויסות כיווץ שרירים (גם שריר הלב)

* שמירה על מבנה העצם

* ישנם מחקרים שמראים כי מגנזיום מגביר הפרשת אינסולין ומייעל את המטבוליזם של גלוקוז, וכי בלעדיו אין כלל העברה של גלוקוז לתאים.

עלים ירוקים

סידן ומגנזיום

עובדה מעניינת היא שלסידן ולמגנזיום תפקודים משלימים אך הפוכים: סידן שותף לכיווץ השריר ומגנזיום להרפיה. על כן חסר במגנזיום – יכול להתבטא בהתכווצויות פתאומיות בלילה, וכמובן גם בזמן פעילות גופנית.

כפי שציינתי, למגנזיום (כמו לסידן) תפקיד חשוב בשמירה על מבנה העצם – עצמות שמתפתחות ללא צריכת מגנזיום מספקת יגיעו למבנה לא תקין.

לכן למניעה ולטיפול באוסטאופרוזיס חשוב לקחת גם תוסף של מגנזיום ולא להתבסס רק על סידן וויטמין D.
חשוב לזכור כי הבעיה עם סידן ומגנזיום – הם מתחרים ביניהם על הספיגה ועל כן לא מומלץ לצרוך אותם יחד במזון או בתוסף שמשלב את שניהם (כדאי לבדוק היטב את המולטי ויטמין שלכם).
אז כמה?
המלצת הRDA היא כ-420 מ"ג ליום, ובמצבים של הריון או צמיחה מוגברת תוספת של 300 מ"ג (כלומר 720 מ"ג).
הצריכה הממוצעת כיום בקרב כלל האוכלוסייה היא בסה"כ 200-300 מ"ג, כלומר חוסר מובהק במינרל!

חסר במגנזיום יכול להיווצר עקב צריכה מופחתת בתזונה, הקאות ושלשולים מרובים, ספיגה לא טובה של המינרל, צריכה מוגברת של סידן (זוכרים את ההיפוך ביניהם?), אלכוהוליזם, מחלות כליה, תרופות משתנות ועוד.

אם אתם חווים התכווצויות שרירים, הפרעות בקצב הלב, שינויים בלחץ הדם, עייפות, עצירות, דיכאון ועוד שלל תופעות לא נעימות – כדאי לנסות ולהגביר את צריכת המגנזיום ולבחון את ההשפעה על מצבכם.
בנוסף לדרישה הסטנדרטית של הגוף למגנזיום, ישנם כמה מצבים בהם יש צורך בצריכה כפולה ואף משולשת של מגנזיום:

סטרס גבוה, בעיות לבביות, חולי סוכרת, דיאטה דלה, נטילת תרופת מסוימות, וכמובן – ספורטאים

** מיותר לציין שכדאי להיוועץ עם רופא/ה במצבי חולי לפני נטילת התוסף.

מגנזיום וספורט

איבוד מגנזיום מתרחש דרך הזיעה והשתן, וזו אחת הסיבות לאיבוד מוגבר של מגנזיום בקרב ספורטאים.

בנוסף, מאמץ גופני מעלה את דרישת הגוף לכיווץ שרירי (גם שריר הלב), ליצירת אנרגיה ולהעברת גלוקוז לתאים. ניתן להסיק כי ספורטאים משתמשים במינרל המגנזיום יותר מהאוכלוסיה הממוצעת, ועל מנת למנוע חסר יש צורך לדאוג לצריכה מוגברת של מגנזיום בתפריט היומי.
חשוב לומר כי רוב המחקרים בנוגע למגנזיום טוענים כי תיסוף של כ-500 מ"ג ליום אינו ישפיע על הביצועים, אלא אם קיים חוסר במינרל. כלומר, לא כל אחד למעשה צריך ליטול את התוסף (נכון לגבי כל תוסף תזונה, אגב).

נסו להעשיר את התפריט שלכם עם מגנזיום שנמצא בעלים ירוקים (כלורופיל, זוכרים?), דגנים מלאים, אגוזים, קטניות, שקדים.
ייתכן שתוכלו למצוא מגנזיום בתזונה באזורים עם מי שתייה קשים (מי בארות למשל),

אם עדיין אינכם מצליחים להגיע את הכמות היומית המומלצת, אן שהינכם חווים התכווצויות או חולשה שרירית – יש מקום לשקול מגנזיום לפני השינה (בלילה הספיגה יותר טובה) –

200-400מ"ג כל יום.

לא לשכוח לקחת בחשבון את המגנזיום מהתזונה ורק להשלים את החסר מהתוסף.

חשוב לציין כי לעתים אחת מתופעות הלוואי היא שלשולים, ועל כן כדאי לצרוך אותו בהדרגה או לעבור לתצורה אחרת של התוסף.

הצורה הנפוצה ביותר של תוספי מגנזיום בישראל היא מגנזיום ציטראט, וקיימת צורה נוספת (יותר חדשה בארץ, מוכרת בארה"ב) של מגנזיום בצורת מגנזיום אוקסיד בטענה שהוא הצורה שנספגת בצורה יותר יעילה.

בתוסף של מגנזיום אוקסיד מספיקה קפסולה אחת בלבד (כ-800 מ"ג מגנזיום אוקסיד) שמתוכם כ- 500 מ"ג נספגים. בתוספים של מגנזיום ציטראט, לעומת זאת יש בד"כ כ-200 מ"ג בכל קפסולה, יתרון למי שלא מעוניין בכמות גדולה כל כך של מגנזיום כתוסף.

בכל מקרה כדאי לבחון את שניהם על מנת לזהות מהו התוסף שמתאים לכם יותר, ותמיד מומלץ להתייעץ לפני כן עם איש מקצוע מתאים כמו רופא מומחה או דיאטנית קלינית.

מגיפת הסוכרת – סרט תיעודי

מגיפת הסוכרת – סרט תיעודי

אז לקח לי קצת זמן, אבל בסוף הצלחתי לאתר את הסרט התיעודי ששודר בערוץ 2 בשבוע שעבר:

"סוכרת – המגפה של המאה ה-21"

הסרט מדגיש את כל הבעייתיות שבטיפול בסוכרת:

הקושי לעורר את החולים לטפל בעצמם (הם לא מרגישים חולים), הצורך בשינוי כוללני באורח החיים (פעילות גופנית, תזונה נכונה,ירידה במשקל) הידרדרותה המהירה של המחלה עד להזרקת אינסולין והסיבוכים הנלווים לסוכרת.

אין ספק, זוהי בהחלט אחת  מהמגיפות של המאה ה-21 וחשוב ביותר לייצר מודעות לסכנות שבסוכרת: למניעה אצל אוכלוסיות בסיכון או לטיפול במחלה בשלביה הראשוניים.

הנה הקישור לסרט מאתר mako:

http://www.mako.co.il/mako-vod-mako/documentary-s1/VOD-3df556560260421004.htm

אנטיאוקסידנטים, רדיקלים חופשיים ופעילות גופנית

אנטיאוקסידנטים, רדיקלים חופשיים ופעילות גופנית

לפני שנדבר על אנטיאוקסידנטים, כדאי להסביר קצת מה זה בעצם אוקסידנטים ולמה הם נוצרים. אוקסידנטים (או רדיקלים חופשיים) נוצרים עקב דחק חמצוני שנוצר בגוף: חוסר איזון בין ייצור של רדיקלים חופשיים (ROS) לבין יכולת ההגנה האנטיאוקסידנטית של הגוף.

למה האיזון מופר? לעתים יכולה להיות ירידה בייצור האנטיאוקסידנטים (שתפקידם לנטרל את אותו דחק חמצוני) בגוף עקב פגמים מטבוליים או חסר תזונתי, ולפעמים ישנו ייצור מוגבר של רדיקלים חופשיים עקב שטף חמצן גבוה, רעלים או מחלות דלקתיות.

אין ספק שאורח החיים של ימינו לא עוזר לנו בהפחתת הדחק החמצוני: חסר פעילות גופנית, תרופות, אכילת יתר, מזון מהיר וזיהום אוויר גבוה.

אז מה עם פעילות גופנית? עוזרת או לא עוזרת לנטרול הדחק החמצוני?

 

במהלך פעילות גופנית אוורור הריאות גבוה וכמות חמצן גדולה עוברת במערכות. תהליך זה מעלה את כמות הרדיקלים החופשיים ואת תהליכי החמצון בגוף. אז מה זה אומר? פעילות גופנית בעצם מזיקה?? רגע, רגע…לא צריך להיחפז למסקנות.

כאמור, האיזון במערכת החמצונית מאוד עדין. מאמץ גופני עצים מאוד (כמו ריצת מרתון) רק יגביר את ייצור הרדיקלים החופשיים ועלול לגרום לנזקים, אך פעילות גופנית מתונה בהחלט מסייעת ביכולת של הגוף להתמודד עם גורמים אוקסידנטים מזיקים.

אז לסיכום:

חוסר פעילות גופנית מוחלט – יכולת הגוף להתמודד מול רדיקלים חופשיים מאוד נמוכה

פעילות גופנית מאוד מאומצת (כמו ריצת מרתון) – רמת ההגנה של הגוף גבוהה אך קצב ייצור הרדיקלים עולה על קצב נטרולם

פעילות גופנית מתונה – ישנה עלייה בפעילות האנזימים האנטיאוקסידנטים ועל כן ההתאוששות מהדחק החמצוני טובה ומהירה יותר.

פעילות גופנית – מניעה וטיפול בסוכרת

פעילות גופנית – מניעה וטיפול בסוכרת

בארץ כ-400,000 סכרתיים וכ-200,000 אנשים שאינם יודעים שהם חולים בסכרת (עפ"י האגודה הישראלית לסוכרת).

אין ספק שבעשור האחרון עולה בצורה משמעותית שכיחות האנשים החולים במחלת הסכרת (סוג 2) ולצערי כיום גם לא צריך להיות מוגדר ממש "חולה סכרת" – יש מספיק אנשים שהרופא כבר הזהיר אותם שרמות הסוכר שלהם בדם לא מזהירות (מצבים טרום סוכרתיים כגון IGT) ושעליהם לשים לב לכך כיוון שהם בסיכון לפתח את מחלת הסכרת.

סוגי סכרת

  1. סוג 1 (כונתה בעבר "סוכרת נעורים")- מדובר במחלה בה הגוף תוקף את תאי ביתא בלבלב (מחלה אוטואימונית) שם מיוצר האינסולין (משאבת הסוכר בגוף) ועל כן הפרשתו נפגמת והגוף לא מצליח לאזן את רמות הסוכר בדם. המחלה מתגלה כבר מגיל צעיר והחולה הופך להיות תלוי בהזרקות אינסולין במשך כל שעות היממה.
  2.  סוג 2 מחלה כרונית ששכיחותה כאמור רק עולה בעשורים האחרונים. במחלה זו הפרשת האינסולין נפגמת במידת מה, והאינסולין שכן מופרש לא יעיל כל כך בהכנסת הגלוקוז (=סוכר) לתאים בגוף בצורה מספקת. למעשה ישנה ירידה בייצור האינסולין ובמקביל ישנה ירידה ביכולת התאים בגוף לצרוך את הגלוקוז ולייצר אנרגיה בצורה טובה. אצל חולי סכרת סוג 2 ישנה חשיבות גדולה לאיזון רמות הסוכר על ידי תזונה נכונה ופעילות גופנית וכך למנוע הידרדרות נוספת במחלה עד שימוש בתרופות ואף בהזרקות אינסולין.

פעילות גופנית וסכרת סוג 2

בשורות טובות: אם אתם אנשים בריאים ופעילים העוסקים בפעילות גופנית אוטומטית הסיכון שלכם לחלות בסוכרת סוג 2 מופחת ב-30-40%! שווה להזיע. שילוב של פעילות גופנית ותזונה נכונה יכול אפילו להקטין את הסיכון שלכם לחלות עד כדי ירידה של 90%, וגם אם הרופא כבר אמר לכם "נו נו נו" וביקש מכם לשים לב לרמות הסוכר בדם (מצב טרום סוכרתי) ברגע שתתחילו להקפיד על תזונה נכונה ופעילות גופנית תצליחו להפחית את הסיכון שלכם להגיע לסוכרת של ממש אפילו ב-50%!

סוכרת
Image by Daniel Reche from Pixabay

איך מתחילים להתאמן?

קודם כל חשוב להתייעץ עם רופא שיערוך בדיקה מקיפה לפני כל החלטה להתחיל בפעילות גופנית כאשר אתם מוגדרים סוכרתיים או טרום-סוכרתיים.

ועכשיו לכמה הנחיות, ושוב חשוב לי לציין שכל דבר שאתם שוקלים לבצע (כמו שינוי מינוני תרופות/פחמימות) אל תעשו מבלי להתייעץ עם רופא או עם הדיאטן/ית שלכם:

  • כלל חשוב הוא שאם רמות הגלוקוז שלכם בדם עולות על 250מ"ג/ד"ל – אסור לבצע פעילות גופנית
  • מומלץ להתחיל לאט ובזהירות, 10 דקות ביום להתחלה ואפשר להעלות בהדרגה אפילו לשעה ביום (אופניים,שחייה,הליכה,ריצה קלה)
  • 2-3 אימוני כוח בשבוע מומלצים בהחלט
  • כדאי לדעת שפעילות גופנית מעלה את רגישות השריר לגלוקוז בצורה משמעותית, וההשפעה הזו יכולה להישאר אפילו עד 72 שעות (!) לאחר הפעילות. ומה בעצם זה אומר? פתאום הגלוקוז יוכל להיכנס לתאי הגוף בצורה יותר יעילה, ועל כן צריך לשים לב גם למינון הפחמימות, התרופות והאינסולין לפני ובזמן הפעילות. כדי לא ליצור אפקט מוגבר של הפעילות הגופנית יחד עם תרופות מעודדות אינסולין (למשל) ולהגיע, לא עלינו, למצב של היפוגליקמיה (ירידה מסוכנת ברמות הסוכר בדם), צריך להתייעץ עם רופא לגבי המינונים של התרופות. ישנה סבירות גבוהה שתצטרכו להפחית במינונים וכך תפחיתו סיכון להיפוגליקמיה.
  • לאלו מכם שמזריקים אינסולין מומלץ לעשות זאת כשעה ומעלה לפני הפעילות, ולא להזריק את האינסולין באיבר שמשתתף בפעילות. לדוגמא: אם אתם מתכוונים לעבור אימון כוח ולעבוד על פלג גוף עליון עדיף שההזרקה לא תהיה באותו האזור.
  • במידה והגעתם למצב של היפוגליקמיה (גלוקוז מתחת ל-100 מ"ג/ד"ל) קודם כל מומלץ לעצור למנוחה, וכמובן לאכול חטיף פחמימתי מהיר פעולה כדי לאושש את עצמיכם.
  • אם אתם במאמץ קשה או מעבר לשעה (למשל רכיבת אופניים שבד"כ אורכת בשבתות כמה שעות) כדאי להתחיל לצרוך מעל לשעה 15-30 גר' פחמימות לכל חצי שעת פעילות, עוד דרך למנוע מצב של היפוגליקמיה
  • ומה ביום שלפני? לדאוג לצרוך פחמימות מורכבות, ולהתייעץ עם רופא גם לגבי מינוני תרופות או אינסולין גם ביום שלפני
  • כדי למנוע תנודות קיצוניות מידי ברמות הסוכר בדם ומצבי היפר או היפוגליקמיה מפתיעים ולא רצויים, כדאי להגיע ללוחות זמנים קבועים לפעילות הגופנית .

לדוגמה: 4 פעמים בשבוע תמיד בשעות הבוקר). שינויים רבים מידי בזמני הפעילות הגופנית גוררים אחריהם שינויים גם בכמות הפחמימות ובמינוני התרופות והאינסולין, וחבל "לשגע" את הגוף יותר מידי.

ולסיכום, מה שהכי חשוב להבין: פעילות גופנית ואורח חיים בריא יכולים להוות "חיסון" של ממש לסוכרת (ולשלל מחלות כרוניות אחרות), יכולים למנוע הידרדרות במחלת הסוכרת בצורה משמעותית ביותר ואף פעם לא מאוחר מידי להתחיל.

פעילות גופנית, צריכת חמצן ודופק – חלק שני

פעילות גופנית, צריכת חמצן ודופק – חלק שני

ראשית כל אקדים ואומר שמי שלא קרא עדיין את הפוסט הקודם רצוי שיעשה זאת לפני קריאת מאמר זה.

ועכשיו ניגש לעניינים! במאמר הקודם דיברנו על צריכת חמצן מרבית (צח"מ למי ששכח) ורבים מכם התעניינו ושאלו אותי שאלות כגון איך בדיוק אפשר לחשב את זה?? איך אפשר לדעת מה 70% מהצח"מ (למשל) אם לא עושים בדיקה לזיהוי צריכת החמצן המרבית?

מהו צח"מ ודרכי מדידה

  • צח"מ אמיתי אפשר לזהות בבדיקת ארגומטריה מורחבת שמבצעים במכונים לרפואת ספורט כמו מכון וינגייט, מדיקס, הדסה אופטימל (ועוד רבים וטובים). זוהי למעשה בדיקת מאמץ בה מחוברים למסכת חמצן מיוחדת שמודדת כמה חמצן צורכים בזמן הפעילות, עד להגעה לרמה המקסימאלית של צריכת החמצן (הכל מוצג בגרפים) – וזוהי צריכת החמצן המרבית שלנו. כמה שיותר גבוהה כך אנחנו כנראה בכושר טוב יותר.
  • ומהו השימוש הנפוץ בצח"מ? בבדיקה מקבלים פלט שמראה באיזה דופק נמצאים בכל נקודה של צריכת חמצן. במידה ואנחנו יודעים מהי צריכת החמצן המרבית שלנו אנו יכולים לדעת בצורה יותר מדויקת כיצד עלינו להתאמן לפי עקרון עצימות המאמץ. דוגמה תסביר את הכל:

100% – נניח שצריכת החמצן המרבית היא 40 מל"/דקה/ק"ג , בדופק 200. אם נרצה לבצע פעילות גופנית בעצימות של 80% מהצח"מ, הכוונה תהיה לצריכת חמצן של 32 מ"ל/דקה/ק"ג. נוכל לבדוק על פי ממצאי הבדיקה באיזה דופק אירעה צריכת חמצן זו (למשל דופק 180) ולהיצמד לדופק זה במהלך הפעילות, וכך גם לגבי פעילות בעצימות של 75% מהצח"מ וכן הלאה.

צח"מ ללא בדיקה

קודם כל עלינו לעשות 2 דברים, לדעת מהו הדופק המקסימאלי המשוער שלנו (220 פחות הגיל שלנו. אם הגיל הוא 20 הדופק המקסימאלי המשוער הוא 200) ומהו דופק המנוחה שלנו (למדוד בבוקר כמה דקות לאחר שמתעוררים. בישיבה או בשכיבה). חשוב לזכור שחישוב הדופק המקסימאלי הוא רק הערכה, אבל נסתפק בזה.

  • הדרך הראשונה היא פשוט לזכור שאם אנחנו מעוניינים להתאמן בעצימות של 75% מהצח"מ, הדופק שלנו באותה נקודה יהיה כ-85% מהדופק המקסימאלי המשוער שמצאנו, ועל כן עלינו להתאמן על דופק זה. במילים אחרות ישנו הבדל של 5-10 יחידות בין עצימות המאמץ המוצגת כ-% מדופק מרבי לבין עצימות מאמץ המוצגת כאחוזים מהצח"מ (תמיד אחוזי הדופק יהיו הגבוהים יותר). כאן אין צורך לדעת מהו באמת הצח"מ אלא לסמוך על החיזוי שלו לפי הדופק.
  • דרך נוספת ומומלצת ביותר היא עפ"י נוסחת קרוונן שמאפשרת לנו לחשב באיזה דופק אנחנו צריכים להיות על מנת לעבוד בX אחוזים מהצח"מ. והנה הנוסחה:

דופק מנוחה + % רצוי מהצח"מ לפעילות * (דופק מרבי – דופק מנוחה) = הדופק הרצוי.

לפני שאתם מתעלפים מהנוסחה ונזכרים בשיעורי מתמטיקה באימה, הנה דוגמה מספרית:

דופק מנוחה – 60

דופק מקסימאלי חזוי – 185

פעילות רצויה ב-70% מהצח"מ

60 + 70% * (185-60) = 148 דופק מטרה. ובמילים פשוטות יותר, כדי לעבוד בעצימות של 70% מהצח"מ יש צורך לעבוד בדופק 148!

ולמי שמתחיל קצת להסתבך, עזבו הכל, פשוט תעשו ספורט ו ת י ה נ ו!

ניצול פחמימות ושומנים בזמן פעילות גופנית

ניצול פחמימות ושומנים בזמן פעילות גופנית

כל מי שמתאמן ועוסק בפעילות גופנית מסוימת יודע כי לגופינו יש 2 מקורות עיקריים לפעילות אירובית – פחמימות ושומנים. השאלה היא מתי ולמה מחליט הגוף לשרוף שומנים ומתי פחמימות? האם באמת קיים מושג "דופק שריפת שומן"? ומה באמת עדיף – אימון עצים או מתון?

צח"מ וכושר אירובי

נתחיל מהגדרת מושג שאולי מוכר לחלק מכם ואולי לא: "צריכת חמצן מרבית" (צח"מ). הכוונה ליכולת המקסימאלית של אדם להעביר ולנצל חמצן במהלך מאמץ מדורג (שעצימותו עולה עם הזמן), ובמילים פשוטות יותר זוהי אינדיקציה לרמת הכושר של אותו אדם- ככל שהערך גבוה יותר כך כושרו של האדם גבוה יותר. שימוש נוסף בצח"מ הוא לתיאור עצימות של מאמצים – ככל שהערך גבוה יותר מדובר במאמץ עצים יותר.

מקורות אנרגיה במאמץ גופני

ברגע שגופינו מתחיל להעצים את הפעילות הרגילה שלו ועובר למצב של פעילות גופנית הוא חייב להשיג את האנרגיה שלו ויהי מה, ומטבע האנרגיה היחיד שלו נקרא ATP (אזכיר אותו לכל אורך המאמר). בתחילת כל אימון מסופק ה-ATP הראשוני על ידי מאגרי ATP תוך שריריים, אך אלו מספיקים לשניות בלבד. כאשר האימון ממשיך והעצימות היא קלה בלבד (25% מצריכת החמצן המרבית,צח"מ) מקורות ה-ATP הם ברובם מחומצות שומן בזרם הדם. במידה והפעילות ממשיכה בעצימות בינונית (65% מהצח"מ) הגוף משתמש בעיקר במאגרי השומנים בשריר ומתחיל להיעזר מעט גם במאגרי הגליקוגן, אך כאשר המאמץ עצים ביותר (85% מהצח"מ) כמעט כל האנרגיה מגיעה ממקורות פחמימתיים – פירוק גליקוגן בשריר וגלוקוז מהדם. מכאן למעשה הגיע המושג "דופק שריפת שומן" שאומר כי שריפת השומן היעילה ביותר מתרחשת כאשר הפעילות היא ב-65% מצריכת החמצן המרבית.

"דופק שריפת שומן" – מיתוס עתיק

אם נתייחס לרגע לדופק מרבי (הוא היותר מקובל למדידה בקרב האוכלוסייה), מקובל לומר ששריפת השומן האופטימאלית היא בטווחי דופק של 60%-70% מהדופק המרבי. המשמעות של טענה זו היא שעל מנת לשרוף כמה שיותר שומנים במהלך פעילות גופנית אנו צריכים להיות בטווחי דופק המתאימים לפעילות אירובית מתונה בלבד! כמובן שזה נשמע לא הגיוני בכלל אך אנשים רבים המעוניינים לרדת במשקל מאמצים בשמחה המלצה זו במטרה להשיל כמה שיותר שומן מגופם. אז למה זה לא נכון?

 

 

Image by Gerd Altmann from Pixabay
  • ראשית כל חשוב להסביר כי הסיבה לכך שבאימון עצים (85% מצח"מ) אנו משתמשים במאגרי פחמימות היא פשוט בגלל שקצב ניצולם מהיר הרבה יותר מקצב ניצול השומן. הגוף שלנו לא כל כך אוהב להשתמש במאגרי השומן שלו כי זהו תהליך איטי יותר וקשה לו לפרק ולנצל שומן. זה מסביר מדוע באימונים עצימים יותר, כאשר גובר הצורך לאנרגיה, השימוש במאגרי השומן יורד מהפרק ואנו עוברים לניצול מאגרי הפחמימות שנעשה בקצב מהיר ויעיל הרבה יותר.
  • קלוריה היא קלוריה! ולמה הכוונה? במחקרים רבים שנערכו בנושא מצאו כי בסופו של דבר כאשר גופינו מאבד X קלוריות בפעילות גופנית ממש לא מעניין אותו אם אלו קלוריות שהגיעו משריפת שומן או משריפת פחמימות, העיקר שנשרפו קלוריות! לכל אלו מאיתנו ששואפים לאבד כמה קילוגרמים ממשקלים עובדה זו מאוד חשובה כיוון שהשורה התחתונה והעיקרון המנחה בביצוע דיאטה היא להגיע לגרעון קלורי – להוציא יותר קלוריות ממה שאנו מכניסים, והדרך לאבד כמה שיותר קלוריות ולהגיע לאותו גרעון קלורי עלינו לבצע אימון עצים ולא אימון בעצימות קלה-מתונה. בפעילות עצימה בפרק זמן נתון אנו יכולים לשרוף אפילו פי 2 מכמות הקלוריות שנשרוף בפעילות קלה-מתונה באותו פרק זמן.
  • שמעתם על המושג "חוב חמצן" (צריכת חמצן עודפת לאחר פעילות גופנית, EPOC)? אם לא שמעתם עליו בוודאי הרגשתם אותו. כחצי שעה לאחר ביצוע פעילות גופנית ואפילו עד 24 שעות אחרי גופינו ממשיך לעבוד קצת יותר קשה מהרגיל לצורך בניית מאגרי גליקוגן, חידוש מאגרי ATP בשריר, הנשימה שלנו וקצב הלב מהירים יותר ועוד מגוון פעולות ששוב דורשות מאיתנו להתאמץ ולשרוף קצת קלוריות המגיעות ממאגרי השומן. אבל…חוב החמצן הזה קורה רק לאחר פעילות שנעשתה מעל עצימות של 60% מהצח"מ! כלומר אם נבצע פעילות אירובית קלה-מתונה בלבד לא נרוויח את שריפת הקלוריות העודפת שלאחר המאמץ (ובינינו, הכי כיף לשרוף קלוריות בלי לעשות כלום,לא?).
  • מקודם דיברנו על זה ששריפת שומנים היא תהליך פחות יעיל מאשר שריפת פחמימות. ובכן, מסתבר שגם את זה אפשר לשנות ולייעל: ככל שנהיה יותר מאומנים נהיה מסוגלים לשרוף שומן בצורה יותר יעילה ומהירה גם במנוחה וגם במאמץ מתון (וזאת גם מבלי לפגוע ולרוקן את מאגרי הפחמימות שלנו בגוף -הגליקוגן). כמובן שכך גם נשפר את קצב חילוף החומרים שלנו במנוחה (RMR) וכל זאת יתרום בסופו של דבר להוצאה הקלורית היומית שלנו (הגירעון הקלורי) ויסייע למי מאיתנו המעוניינים להפחית במשקל.

לסיכום, על מנת לאבד כמה שיותר קלוריות ולשפר את הכושר שלנו עדיף לבצע פעילות גופנית עצימה על פני אימון אירובי קל-מתון (אלא אם כן אתם בתחילת דרככם, או שמצבכם הבריאותי לא מאפשר זאת!): כך נשרוף יותר קלוריות לזמן נתון, גופינו ימשיך לשרוף קלוריות לאחר המאמץ, נשפר את הכושר שלנו ונייעל את קצב חילוף החומרים שלנו במנוחה.

הערה: חשוב לציין כי דיברנו הרבה על המושג צריכת חמצן מרבית, אך רוב האוכלוסייה נוהגת להשתמש דווקא במדד הדופק המרבי (יותר קל למדידה על ידי שעוני דופק שונים). מושגים אלו די חופפים בטווחים שלהם, אך על מנת להיות כמה שיותר מדויקים ניתן לבצע בדיקה של צריכת חמצן מרבית במעבדות המתמחות בכך. בכל מקרה כדאי להכיר ביכולותיכם ולא לסכן את עצמיכם.

 

יין ומחלות לב -"הפרדוקס הצרפתי"

יין ומחלות לב  -

צרפת-בגטים, קרואסונים, גבינות משגעות, חמאה…אז איך זה יכולה להיות שדווקא אצל הצרפתים שיעור התחלואה ממחלות לב כליליות נמוך יותר??? במשך השנים קיבלה תופעה מסתורית זו את השם "הפרדוקס הצרפתי". אז מה באמת יש ביין אדום (או באוכלוסייה הצרפתית) שגורם לכך? ככל הנראה מדובר בתרבות הקולינארית הצרפתית שדוגלת בשתיית יין אדום!

מחקרים שנערכו הראו כי צריכה מתונה של יין אדום מובילה לירידה בסיכון למחלות לב וכלי דם בעזרת מנגנונים שונים כגון: עלייה בכולסטרול ה"טוב"

(HDL), ירידה בכמות הטריגליצרידים בדם, ירידה במדדי הדלקת וקרישות הדם ואפילו עלייה ברגישות לאינסולין (מה שמוביל לירידה בשכיחות מחלת הסוכרת). ההנחה הרווחת הייתה שכל זאת קורה הודות לפוליפנולים בקליפת הענבים, המתפקדים כאנטי אוקסידנטים בדם . כאן המקום לומר שרק יין אדום מייצרים מקליפת הענבים, בעוד יין לבן מייצרים מתוכן הענב.

אבל לא מדובר רק ביין אדום! מחקר שנערך בשנת 2004 ופורסם במגזין Diabetes Care הפתיע ומצא כי גם צריכה מתונה של בירה לבנה, בנוסף ליין האדום, קשורה לשיפור פרופיל השומנים בדם, לעלייה ברגישות לאינסולין ולירידה בהיקף המותניים (כל אלו נחשבים לגורמי סיכון למחלות לב). אותן השפעות חיוביות לא נקשרו עם צריכת ליקר ומשקאות אלכוהוליים אחרים ולכן ניתן לומר כי ביין אדום ובבירה ישנם מרכיבים ייחודיים להם, הגורמים לשיפור במדדי הסיכון למחלות לב כליליות.

אבל לפני שאתם רצים לבר הסמוך לביתכם, חשוב לציין מהי "כמות מתונה" של צריכת אלכוהול?

ההמלצה לאוכלוסייה בריאה עומדת על כוס יין אדום או 330 מ"ל בירה לבנה ביום לנשים, ו-2 כוסות יין אדום או 660 מ"ל בירה לבנה ביום לגברים. ולאלו מאיתנו שמתמכרים בקלות חשוב להזכיר: במידה ועולים על הצריכה המומלצת, ההשפעה החיובית שיש ליין ולבירה יכולה בקלות להפוך להשפעה שלילית. לחיים!

אמאל'ה, בדיקות דם!

אמאל'ה, בדיקות דם!

אני יודעת, בדיקות דם זה לא נעים: צריך לצום קצת, לקום בבוקר, האחות צריכה לדקור, ובסופו של דבר עוד עלולים להטריד את מנוחתינו עם איזה המוגלובין סורר…

קשה לשכנע אנשים לעבור בדיקות דם, וזו עובדה. רובינו חושבים שאם הכל בסדר ואנחנו לא מרגישים ברע- למה "להעיר את המתים"?

אז למה בכל זאת הדיאטנית מציקה לכם לעשות בדיקות דם?

בשנים האחרונות עולה בצורה מתמדת שכיחות תופעת ההשמנה כמו גם שכיחותן של מחלות מטבוליות רבות כמו סוכרת, אנמיה, דיסליפידמיה (הפרעות שונות בשומנים בדם) ועוד רבות וטובות. המאפיין הבולט של כל מחלות אלו, שהן מתחילות בצורה איטית להפליא, ושקטה להפליא… רוב חולי הסוכרת יעידו שהכל התחיל אצלם מגלוקוז (סוכר בלשון העם) שהיה קצת לא מאוזן בבדיקות, אבל הם באמת הרגישו מצוין ולא הרגישו צורך לפעול בנושא. הרשו לי להפחיד אתכם לרגע:חברים, גם אם אתם מרגישים נהדר אבל לא מטפלים ושמים לב למצב בו הסוכר קצת לא ממושמע – הניסיון אומר שהמצב רק יחמיר!

מאוד חשוב להתחיל לשים לב לכל הסטיות הקטנות הללו מהטווח הנורמלי כבר בשלב ההתחלתי ולעצור את התדרדרות המצב, כי לעתים מספיקה התערבות קטנה בתזונה, או שינוי מינורי באורח החיים (פעילות גופנית למשל) על מנת להחזיר את הגלגל אחורה…

אז בפעם הבאה ששולחים אתכם לבצע בדיקות דם – אל תעקמו את הפרצוף (:

למה לי אומגה 3?

למה לי אומגה 3?

פתאום כולם לוקחים אומגה 3… חשבתם פעם איך הכל התחיל?

אתם בוודאי מכירים את האסקימוסים החמודים, שחיים להם אי שם בארצות הצפון הקרות. ובכן, כבר בשנות ה-70 התחילו כמה חוקרים לתהות: איך זה ייתכן שהאסקימוסים “בולסים” דגים שמנים בלי סוף (גם לוויתנים לצערנו…) ועדיין שיעור התחלואה של מחלות לב כליליות בקרב אוכלוסיה זו נמוך בהשוואה לארצות המערב? איך זה ייתכן שרמות הכולסטרול שלהם נמוכות מהממוצע ושרמת הכולסטרול "הטוב" ((HDL) גבוהה מן הממוצע?

לאחר מחקרים רבים שנערכו (ועדיין נערכים עד ימינו) הגיעו חוקרינו הנכבדים למסקנות: למרכיב כלשהו בהרכב השומן בדגים יש אפקט חיובי על פרופיל השומנים בדם. או במילים אחרות – חומצת השומן אומגה 3 שנמצאת בדגי הים הצפוני אחראית לשכיחות הנמוכה של מחלות לב כליליות בקרב האסקימוסים!

אז כמה אומגה 3 לצרוך? מי צריך את זה? ואיפה מוצאים אומגה 3?

ראשית כל, חשוב להסביר: בקבוצת אומגה 3 נכללות חומצות שומן נוספות – DHA ,EPA , וחומצת שומן לינולנית. כדי לעשות קצת סדר בבלגאן, הנה המלצות ארגון הלב האמריקני     (AHA) לצריכה של דגים ואומגה 3:

לאוכלוסייה בריאה לצרכי מניעה –ההמלצה היא 2 מנות דגי ים צפוני בשבוע (טונה, מקרל, סלמון, בקלה, הליבוט, קוד). בנוסף עדיף לצרוך אומגה 3 (בצורת חומצת שומן לינולית) ממקורות צמחיים כגון שמן פשתן, אגוזי מלך , אצות ים ועוד.

במקרה שכבר קיים אצלכם חשש למחלת לב כלילית – עדיף שתתחילו לצרוך כל יום 1 גר' של EPA+DHA מדגים. אם אתם מעדיפים קפסולה, כדאי שתבדקו כמה בדיוק היא מכילה.

לאלו מאיתנו ברי המזל שצריכים להוריד את רמת השומנים (טריגליצרידם ) בדם – זכיתם ב-2גר' עד 4 גר' של EPA+DHA ביום, מקפסולות.

ובמקרה שעדיין אתם לא בטוחים לאיזה קטגוריה אתם משתייכים – או שאתם בריאים כמו שור, או שהגיע הזמן לבדיקות דם תקופתיות.